נכנסתי לטיפול כדי למצוא זוגיות.המטפלת רואה זאת יותר כהתמודדות עם הבדידות. לאחרונה התחילה באימון איך להפיג את הבדידות. למצוא חברות. לחשוב עם מי לבלות את הסופש. זה נראה לי טכני מדי. באתי לטיפול כדי להבין את עצמי ולא לבזבז חצי שעה על תכנון למי להציע להיפגש בשבת. את זה אדע לעשות לבד כשאקבל מענה רגשי. אני מרגישה שאין לי מענה רגשי ואני לא מרוצה מצורת הטיפול. אני אכן רוצה שינוי אבל כזה שיבוא מבפנים ובהבנה את עצמי. לא מרגישה שמתחזקת. מה לעשות? למצוא מטפל אחר ? נראה שהיא רק רוצה לסיים את 12 המפגשים. לא מדברת בטלפון ולא מקדישה מעצמה. נראה שהיא גם חסרת ניסיון עם מבוגרים. יותר מטפלת בילדים.
שלום שיר.
אני שומעת מדברייך כמה כואבת הבדידות, ומצער לשמוע שגם בטיפול את חווה סוג של בדידות. בהתאם, אני מציעה להעלות את תחושת חוסר שביעות הרצון מול המטפלת. שיח גלוי ופתוח על התחושות שעולות בקשר הטיפולי פותח במקרים רבים צוהר להתבוננות ברבדים נפשיים משמעותיים אשר מסייעים להנעת הטיפול. במקביל, שיח כזה מהווה פעמים רבות אינדיקציה למידת היעילות של הטיפול: כאשר נוצר שיח משמעותי ו"פותח" סביב הקשיים בטיפול, זו בד"כ אינדיקציה לכך שיש מספיק חיבור, גמישות ואפשרות לבניית שיח טיפולי אפקטיבי יותר. במידה והשיח נותר תקוע ולא חושף משמעויות ורבדים נוספים גם לאחר שמוקדש לכך זמן, זו עשויה להיות עדות לחוסר התאמה. בכל מקרה, שיח גלוי על איכות הקשר הטיפולי וההתהליך הטיפולי מהווה לא פעם נקודת מפנה משמעותית ומסייע בקבלת החלטות לגבי ההמשך, לכן ממליצה בחום להעלות את הנשוא מול המטפלת.
ליטל
.jpg)
.jpg)
