דברתי איתה על משהו שלפעמים מתחשק לי לעשות.
עשתה פרצוף של גועל ואולי חשבה עלי כל מיני דברים לא מחמיאים במיוחד...
בלשון המעטה...
ואז זה קרה באמת, במציאות, בחיים האמיתיים!!!
היו איתי עוד אנשים שחטפו גועל...
ואחד מהם מסרב לחזור למקום...
ואני רק ישבתי וחייכתי לעצמי....
וחשבתי את אשר יגורתי....
לא בטוחה אם כדי לספר לה כשנפגש, אבל מדי פעם כשאני נזכרת אני מחייכת לעצמי.
שלום עומר,
אני לא בטוחה שאני מבינה את הסיפור ואת החוויה הספציפית אליהם את מתייחסת, אך באופן כללי נטייתי היא להציע לשתף את המטפל בכל דבר שעולה על הדעת בשעה הטיפולית, ולא לצנזר. דרך התבוננות הן בחוויה שלך והן בחוויה של המטפלת מולך אפשר יהיה אולי להבין יותר לעומק את החוויה הנפשית שבבסיס הנושא.
ליטל
