הפעם אני הייתי בחופשה בת עשרה ימים.היינו בקשר במייל במהלך החופשה וביום שני ניפגש לראשונה מאז שחזרתי.
חשבתי עליה הרבה במהלך החופשה.גם התגעגעתי וגם נעזרתי במחשבה עליה כשנדרשתי להתמודד עם השדים הפנימיים שלי...
קשה לי יותר כשהיא זו שנוסעת, אבל מאז שחזרתי אני מרגישה כעס.במיוחד כשאני חושבת על הפגישה הקרובה.אני מרגישה שאני כועסת עליה ולא ככ מבינה למה.
יש לי כמה "רעיונות" אבל אני לא בטוחה שהם נכונים והאמת שהם די פתטיים.
היום שלחתי לה וואטסאפ לגבי השעה של הפגישה וראיתי שהיא המון זמן לא נכנסה לוואטסאפ.למעשה כל היום עד שעות הערב..זה הדאיג אותי מצד אחד והכעיס אותי מצד שני..עצם זה שהיא לא שם.התאמצתי מאד לא לכתוב לה הודעה נבזית ועצבנית.אני לא מבינה למה לי לכעוס עליה ואני שונאת את הפעמים המעטות שזה קורה.גם מעצבן אותי שקשה לי מאד עם זה שאני צריכה לחכות ליום שני כדי לפגוש אןתה למרות שחזרתי רק אתמול בלילה.
שלום לך.
נדמה לי שסביב חוויות של חופשה הנפש פועלת בשני רבדים- רובד גלוי ורציונלי יותר שבו את מצפה מעצמך לא לכעוס הרי את זאת שיצאת לחופש ורובד אחר אחר, עמוק ורגשי יותר, בו הרציונל של "אבל אני יצאתי לחופש" אינו פועל ונותרת רק החוויה של ההיעדר, הקרע, הלבד. נדמה לי שאת עסוקה ברובד השני ושאותו חשוב וכדאי להביא לפגישות הטיפול. מאמינה שאם תאפשרי לעצמך לדבר אותו ולהניח בצד את ה"היגיון", הקשר והקרבה יאפשרו שיח משמעותי ונוגע בנושא.
ליטל
.jpg)
