אני נמצאת בטיפול כבר שנתיים אצל אותה מטפלת, והפעם החופשה נחווית לי קשה וארוכה יותר מתמיד.
נכון שהיא אמרה שאפשר להתכתב איתה באי-מייל, אבל לא מרגיש לי נעים להפריע לה בחופשה שלה.
עד כדי כך היה לי קשה שהחלטתי לעזוב את הטיפול בתירוצים שונים ויצרתי קשר עם מטפלת חדשה, כדי לבדוק איתה פרטים לגבי טיפול.
כל זה בידיעה שזה מתוך קושי שהיא לא נמצאת וכעס על החופשה שלה, ולא באמת רצון אמיתי לעזוב את הטיפול.
ועכשיו זה מרגיש לי כמו בגידה, שכשהיא לא היתה הלכתי למישהי אחרת וביררתי איתה פרטים..... אפילו שלא החלטנו שום דבר בינתיים, אבל הרגשת הבגידה שלי בה קיימת.
שאלתי היא האם אני נורמלית?
האם זו התנהגות שיכולה לקרות או שזה מוגזם?
ומה יכול לעזור לי לעבור את התקופה הזו קצת יותר בקלות? לא לחשוב כל הזמן כמה זמן נשאר ומתי אראה אותה כבר.
שלום לך.
חופשה של מטפלת היא אכן תקופה מטלטלת ולא פשוטה אשר כרוכה במקרים רבים בהתמודדות עם תחושות בדידות, תלות, ניכר ("איזה מין קשר זה אם הוא יכול להיקטע כך?") וגעגוע ובמובן זה, התגובות שלך ופנייתך למטפלת חדשה אינן "לא נורמליות" אלא ביטוי לתחושות אותנטיות של כאב. במקרים רבים תחושות ותגובות מסוג זה מבטאות חלקים רגשיים עמוקים וחשובים בנפש המטופל ולכן אני חושבת שחא כדאי לוותר על הטיפול אלא להיפך- לחזור אליו ולשתף את מטפלת, כך שתוכלו לעבד ולהבין יותר מה קרה לך בתקופה זו. במקביל, אני חושבת שכדאי לפנות אל המטפלת במייל כפי שהציעה לך. מנסיוני, כאשר מטפל מזמין מטופל לפנות אליו בחופשה הוא בד"כ עושה זאת בלב שלם ומתוך תחושה שהוא מוכן ומעוניין בכך.נדמה לי שיצירת הקשר יכולה להקל עלייך לשאת את הזמן שנשאר עד תום החופשה.
ליטל
.jpeg)
