שלום ליטל,
לא פעם אחרי פגישות אני מתמלאת בתחושת חרטה בנוגע להחלטה לשתף, במיוחד שמדובר על תכנים שהם לא בהכרח קשורים לטיפול וגם כאלה שכן.
אחרי הפגישה זה מרגיש לי מיותר, עולות בי מחשבות למה בכלל שיתפתי.
אני בעיקר מרגישה צורך עז לברוח ולא לחזור יותר לטיפול.
כמובן שאני חוזרת אבל יש כל הזמן התקדמות של צעד אחד ובו זמנית שניים לאחור.
ממה נובע פחד לשתף?
תודה.
שלום מעיין. נשמע מדברייך שאת חווה אמביוולנטיות סביב נושאים של קרבה, אינטימיות ופתיחות- אמביוולנטיות אשר מתבטאת בתחושת החרטה. מאחר ועמדה מסוג זה נובעת בדרך כלל מהתנסויות עבר בקשרים משמעותיים, ורלוונטית למגוון קשרים ומצבי חיים, אני מציעה לשתף את המטפלת בהרגשתך ולבדוק יחד לאן תיקח אתכן ההתבוננות בנושא. ליטל
