תודה ליטל על התמיכה . אני קוראת כאן את תשובותייך ונפעמת מהאמפטיה.
העניין אצלי שאני מטופלת מזה כשנתיים בדיכאון שבא והולך לו. וגם בתקופות שאני מתאוששת ישנם מחשבות על מוות. הרצון לא להיות. ולפעמים פשוט את לא רוצה לאכזב את זה שמולך . שנמצאת שם בשבילך שתומכת בך כל התקופה . הרי גם למטפלת יש רגשות היא ודאי שמחה לראות שהטיפול שלה מצליח אז לבוא ולהעלות את המוות זה נראה לי מתסכל מהעיניים שלה . זה כמו לתת לה סטירת לחי. כמה זמן היא יכולה להיות שם בשביל המטופלים שלה ? מטפלים לא נשברים ? לא מרימים ידים ?
שלום יפעת,
ותודה על המילים החמות.
ראשית, ברמה ה"פרקטית", טיפול של שנתיים אינו טיפול ממושך כל כך בעיניים של מטפלת, ומרבית המטפלים ערים לכך שתהליכי החלמה ושינוי נפשי מעמיקים ויציבים מלווים פעמים רבות בתנודות ונסיגות.
מעבר לכך, אני מציעה לבדוק יותר לעומק מול המטפלת את התחושות שהתעוררו בך- במקרים רבים התחושות המתעוררות מול המטפלת הן דרך לבדוק ולהכיר רבדים נוספים של החוויה הנפשית.
ליטל
