אני קוראת מידי פעם את התגובות לשאלות הכותבים ורואה שהתגובה שחוזרת על עצמה היא: לברר את הנושא בטיפול עם המטפל/ת.
אני מעוניינת לברר האם הינך חושבת שכל פעם שיש בעיה בין מטפל למטופל, מי שצריך להעלות את הנושא ולהתעקש לקבל תשובה זה המטופל?
המטפלת שלי ואני לא נפגשנו בערך חודש מכל מיני סיבות. פעם שלי ופעם שלה. בזמן הזה יצא לנו לשוחח בטלפון ולסמס מאחר והיה נושא דיי דחוף לדבר עליו. שבוע שעבר היינו אמורות לחזור למפגש הקבוע שלנו. בדכ כשאנחנו בהפסקה של 2 פגישות היא מסמסת לי לאשר שאכן אגיכ לפגישה. הפעם היא לא שלחה הודעה ואני מצידי גם לא.
האם זה נראה לך אחראי מצידה?
עליי לציין שבקשתי ממנה להפגש במהלך החודש הזה והיא לא יכלה להפגש איתי.
האם תשובתך תהיה שלטובתי עליי לברר איתה את הנושא כדי שהטיפול לא יסתיים בצורה כזאת? מדוע המטפלים לא לוקחים אחריות על מעשיהם? זה לא התפקיד שלהם? אם הייתי דיי חזקה לפנות אליה ולברר נושאים כאלה אזי לא הייתי נזקקת לטיפול.
אשמח לקבל מענה.
תודה.
שלום רות.
כמי שלא מצויה בדינמיקת הטיפול אלא מתבוננת בו מבחוץ, מחשבתי ממוקדת בשאלה כיצד לעזור למי שפונה (המטופל) ולא בהבחנה מי אשם ומי צודק בקשר הטיפולי. הקשר הטיפולי הוא קשר טעון ועמוק שמשחזר חוויות עבר ויחסים משמעותיות ובמובן זה, אני חושבת שהדרך היחידה להפיק ממנו היא להתבונן גם בחלקיו הכואבים. במובן זה, אמנם עדיף שהמטפל יניע את התהליך אך אם הדבר אינו מתאפשר עקב מגבלות המטפל ומצב הקשר ברגע נתון, אני חושבת שטוב יהיה אם המטופל יצליח לעשות זאת. לא בגלל שהוא ה"אחראי" והמטפל חף מאחריות, אלא בגלל שהשיח הוא המקום בו אפשר לעבד ולשקם, וכך גם להקל ולסייע.
ליטל
