כבר כמעט שבוע שאני בתוך בורות חשוכים.
פה ושם עולה לשאוף קצת אוויר טרי.
אבל רוב הזמן אני בבור.
כל ה"קולות" שאני בדרך כלל שומעת, נשמעים השבוע חזק מתמיד!!
אני לא יודעת אם כדי להמשיך בטיפול.
אם מישהו יוכל לעזור לי, אם אני בכלל רוצה עזרה.
אולי יותר נוח לי להיות עטופה ב"קולות", אחרי הכל כבר מכירה אותם מאוד טוב.
למעשה הכל התעורר במהלך הפגישה,
אבל לא הרגיש לי נוח להעלות את הנושא.
ובכלל הרבה דברים שמפריעים ומציקים מעדיפה לא לשתף אותה.
אולי כבר אין טעם לטיפול יותר?
אולי צריכה להפסיק לחשוש שאולי יהיה קצת קשה ולסיים?
שלום רותי.
אני כמובן לא מבינה מספיק כדי להבין את תגובתך לטיפול, אך נשמע מדברייך שאת בעיצומו של הטיפול ומגיבה אליו ובמובן זה, זה כנראה לא הזמן להפסיק. טיפול אכן יכול להציף תכנים ולהעצים תחושות וזה מקשה וכואב אבל גם מקדם ומאפשר תזוזה. לכן, הדבר החשוב ביותר בעיני הוא לשתף את המטפלת בהתלבטות ובקושי לשתף. במקרים רבים, השיתוף בקשיים שעולים במסגרת ובקשר הטיפולי מאפשרים חיזוק ושיפר של הקשר והאמון והנעה משמעותית של התהליך הטיפולי. מתוך חשיבה משותפת,יש סיכוי טוב שתוכלו להבין טוב יותר למה את זקוקה.
ליטל
.jpg)
