שלום לך.
אני שומעת כבר תקופה לא קצרה על המאבק המתמשך שלך, ומתמלאת הערכה לכוחות שאת מגייסת שוב ושוב. כפי שכתבתי לך בעבר, אני חושבת שהנקודה בה את נמצאת היא אחת הנקודות הקשות ביותר בתהליך, שמפגישה אותך- אני משערת- עם היבטים רגשיים ובין אישיים עמוקים ומכאיבים. במובן זה, הכעס, החרדה והקושי העצום מובנים. הדבר היחיד שאני יכולה לומר הוא שאם יצרת קשר עמוק ומשמעותי כל כך במסגרת האשפוז, תוכלי ליצור קשר משמעותי גם עם מטפל/ת בקהילה ובמובן זה, יש תקווה לכך שהעטיפה והתמיכה לא יסתיימו עם תום האשפוז, אלא ימצאו שוב ואיתם יבואו גם הקלה ושינוי.
אלא תתייאשי. זכרי שאת בנקודת שיא של כאב וחרדה, והדברים לא חייבים להמשיך כך.
ליטל
