שלום ,
לאחרונה התחילו לעלות לי זיכרונות לא טובים מהילדות , במיוחד על אבא שלי שהיה מפגין אלימות מילולית ולפעמים גם אלימות פיזית כלפיי אמא שלי ואחים הגדולים שלי.
אני מפחד להיות כמוהו אלים , חסר שליטה , אחד כזה שמפחדים ממנו.
אולי גם אני אלים ואני לא יודע... אני מרגיש שיש בי איזה זעם ושנאה על העולם , ואם אני כועס על מישהו לפעמים אני מדמיין איך אני מכה אותו והמחשבה הזו מפחידה אותי למרות שאני יודע שאני לא יכה אף אחד אבל המחשבות בשעת כעס הן מפחידות ואיומות כי אני שונא את כולם וחושב שמי שהכעיס אותי עשה זאת בכוונה כדי לפגוע בי.
התחלתי טיפול לא מזמן ואני קצת מפחד להגיד את זה למטפלת שלא תחשוב שאני אדם אלים או משהו כזה.
אשמח לעצה או הכוונה...
תודה לך
שלום יובל,
נשמע מדבריך שזכרונות, אזורי חוויה וחוויות מהעבר "מתעוררים לחיים" ומציפים אותך, אולי גם סביב תחילת הטיפול. אלו חלקים חשובים ובמובן זה אני חושבת שחשוב מאוד לשתף בהם את המטפלת. אני מאמינה שהיא תבין היטב את ההבחנה בין אלימות ממשית לחשש מפני אלימות, ושהתבוננות משותפת הן בתחושותיך והן בחשש שלך מתגובת המטפלת יחשפו ויאפשרו התבוננות ברבדים עמוקים וחשובים.
אחד היתרונות המשמעותיים של טיפול הוא שאפשר להביא אליו גם חלקים פחות נחמדים ו"רגילים", ואני מאמינה שתמצא לכם דרך לעשות עבודה חשובה עם נושא האלימות.
ליטל
.png)
