היי.כבר כתבתי פה לפני שבוע על פגיעה עצמית.אני נמצאת באשפוז יום עקב החמרה בדיכאון.בהתחלה הרגשתי ממש שיפור משמעותי גם בתפקוד וגם במצברוח.ואילו עכשיו יש איזה ירידה אני עצובה ומפוחדת מרגישה ייאוש וחושבת הרבה על סיום החיים.גם חזרתי לפגוע בעצמי פיסית אחרי תקופה שהצלחתי לשלוט בזה.אני מרגישה עירבוביה של דברים עצב פחד כעס ייאוש והכוויות עוזרות להירגע אבל אני לא מספרת למטפלים.
לא נשאר לי הרבה זמן לסיום האשפוז ואני מרגישה שאני הורסת הכל ומפוחדת שאחזור להתחלה ואז האופציה היחידה מבחינתי היא למות.
שלום לך.
באופן טבעי אין לי אפשרות להבין מרחוק את גורם הקושי והכאב שלך, אך את מציינת שתקופת האשפוז שלך מתקרבת לסופה ויתכן שזהו גורם משמעותי. יציאה מאשפוז היא לא קלה מאחר והיא מסמנת מעבר ממסגרת טיפול עוטפת ואינטנסיבית למצב של "החזקה עצמית" בו את נאלצת להתמודד בכוחות עצמך עם הקשיים. יתכן שבמקום הזה נכנסת גם הפגיעה העצמית, כ"תחליף" לאשפוז והטיפול. במובן זה, אני חושבת שחשוב מאוד להשתמש בצוות המטפל כדי להבין ולעבד את התחושות והחששות לקראת הסיום. כמובן, יתכן שמעורבים גם גורמי קושי נוספים, אבל נדמה לי מדברייך שכדאי לבדוק כיוון זה. יתכן שעיבוד ומתן מקום לחששות והצער על סיום האשפוז יקלו עלייך את ההתארגנות לסיום, ואולי אף תרגישי מספיק בטוחה כדי לשתף בפגיעה העצמית.
ליטל
