אדייק את השאלה - סבלתי מדיכאון קשה בגיל ההתבגרות והוא לא טופל.משך כל חיי הבוגרים סובלת מגלים של דיכאון בדרגות חומרה משתנות .כרגע במצב החמור ביותר שהיה עם מחשבות אובדניות ונמצאת באשפוז.רוצה לדעת אם זה היה יכול להמנע לו היו מטפלים בי כשהייתי נערה? (הרקע לדיכאון אז והיום הוא רגשי נחיתות ודימוי עצמי נמוך)
ושאלה נוספת-האם אישיות גבולית זה משהו שמתפתח בגיל הילדות או בגיל ההתבגרות?
תודה
שלום טל,
אני מצטערת לשמוע על המצב הקשה ומקווה שהאשפוז אכן יעזור משמעותית.
הפרעת אישיות מתגבשת בגילאי הילדות וההתבגרות, והשאלה לגבי הטיפול המוקדם היא שאלה שאין דרך להשיב עליה בודאות: טיפול עם פריצת הדיכאון ובגיל בו מתגבשים הקשיים הרגשיים-אישיותיים אכן עשוי לשנות את האופן בו מתפתחת האישיות ולכן גם למנוע מצבי דיכאון נוספים, אך מאחר ומדובר בנפש ולא במתמטיקה- לעולם אין דרך לדעת בוודאות האם ואיך הטיפול היה משפיע.
נדמה לי שאת שואלת את הדברים ממקום של כאב, החמצה ואולי גם כעס ובמובן זה, אני מציעה להביא את השאלות שמעסיקות אותך לא רק לכאן, כשאלות תיאורטיות, אלא כשאלות בעלות גוון רגשי שכדאי לתת להן מקום גם בטיפול האישי שלך.
ליטל
