שלום.רציתי לשאול מה ההשלכות של דיכאון מז'ורי בגיל ההתבגרות שלא טופל? (חלף מעצמו אחרי כחצי שנה של סבל רב) כלומר איך זה יכול להשפיע על ההתפתחות של הנער/ה , ועל הנפש והאישיות שלהם כמבוגרים?
האם זה יכול להביא להתפתחות של הפרעות אישיות למשל?
שלום טל.
במרבית המקרים דיכאון בגיל ההתבגרות אינו רק מצב שהופך לבעיה בפני עצמו אלא - ובעיקר- סימפטום של בעיה בתחום הרגשי ו/או בינאישי- כפי שחום גבוה אינו רק בעיה העומדת בפני עצמה אלא ביטוי למצב גופני כלשהו (שפעת, דלקת וכד'). לכן, הנקודה המרכזית אינה מה הדיכאון עצמו הותיר אחריו אלא מה הביא לו מלכתחילה ועדיין מלווה את האדם בבגרותו. למשל, אם הדיכאון פרץ על רקע של תחושת נחיתות וחוסר ערך או על רקע בדידות וקושי בינאישי, השאלה המרכזית היא מה קורה בהיבטים אלו בבגרות, ופחות משנה שהביאו לדיכאון (לצד זאת, כדאי לשים לב שלפעמים גם עצם הידיעה שהיה דיכאון יכולה לפגוע בתחושת הערך עצמי, לעורר חרדה וכד').
לכן, אפשר להניח כי הדיכאון עצמו לא יביא לבעיה כלשהי בבגרות, אך ה"קרקע" הרגשית-בינאישית עליה צמח הדיכאון צריכה לעורר תשומת לב. בהתאם, הדיכאון אינו יכול להביא להתפתחות הפרעת אישיות אלא להיפך- הפרעת אישיות היא שמביאה לא פעם לדיכאון (כמובן, אנשים רבים סובלים מדיכאון גם ללא הפרעת אישיות).
בשורה התחתונה, אם את מודאגת לגבי קרובת משפחה או לגבי עצמך בהקשר זה, אני מציעה לפנות להתייעצות עם איש מקצוע ולבדוק האם יש צורך בעזרה טיפולית.
ליטל
