שלום רב.
רציתי לשאול מה הקטע של הסוכריה אצל המטפלות?
האם דברי כל כך משעממים שצריך למצוץ סוכריה בכדאי להשאר בפוקוס?
האם הן באמת חושבות שלא רואים שיש סוכריה בפה?
האם הן לא חושבות שאולי אני רוצה גם?
אולי גם אני אבוא מדי פעם עם סוכריה לפגישה?
באמת זה מעצבן!
שלום לך.
אני אמנם לא בטוחה שמציצת סוכריה היא "קטע של מטפלות", אבל נדמה לי מדברייך שמה שחשוב הוא להתבונן מה קורה לך מול הסוכריה, ולפתוח את החוויה לדיון עם המטפלת.
את מתארת חוויה של שעמום, חוסר עניין וחוסר רגישות כלפייך אותה המטפלת מנסה להסוות. האם זו האפשרות היחידה, או שהתחושות משקפות חוויה עמוקה יותר שלך בעולם ומול אנשים, אשר "מופעלת" דרך הסוכריה?
במילים אחרות, אני חושבת שכדאי לשתף את המטפלת בתחושות ולבדוק יחד לאן השיח הפתוח והכנה לוקח אתכן- הן ברמת ההבנה של נפשך והן ברמת הקשר ביניכן והתחושות המלוות אותו.
ליטל
