שלום רב.
אני בן 28 מחפש עבודה. מצאתי את מה שראיתי לנכון לעבוד בו. מה שקרה הוא שהלכתי לראיון והתקבלתי. אבל הקשבתי לאנשים במקום להקשיב ללב שלי. מה שקרה העבודה היא בפתח תקווה ואני גר בחולון וכולם כולל אבי אמרו לי לא ללכת על זה בגלל המרחק. בדיעבד אני מאוד מתחרט על זה כי כבר לא מוכנים לקבל אותי. עבר שבוע מאז ואני בבית ללא עבודה ועצוב ובוכה.
שלום איתי.
אני מבינה את הצער ואת תחושת ההחמצה, ובמובן מסוים לגיטיי וטבעי שאתה כואב ו"מתאבל". לצד זאת, אני מציעה לראות בכל מה שקרה גם הזדמנות ללמידה וצמיחה: למדת משהו על עצמך, על כך שאתה צריך לסמוך יותר על עצמך ופחות על אחרים, וזה שיעור שנלמד בכאב, אך הוא חשוב. כולנו מקבלים לאורך החיים שיעורים כואבים, ומה שחשוב הוא לדעת להרפות ולהזכיר לעצמך שאם התקבלת פעם אחת, בוודאי תתקבל למקום נוסף, ולהפנות את האנרגיות למשך החיפוש.
ליטל
.jpg)
