שלום,
מרגישה יאוש ומודאגת מאוד ממצבו של בני. בחור בשנות ה20 המוקדמות,
מתקשה למצוא את מקומו.
לא מצליח למצוא בת זוג למרות שניסה בכל מיני אפלקציות, חש שנותר מאחור מבחינת חבריו שיש להם כבר בנות זוג קבועות.
אומר שאפילו כבר אין לו עם מי לצאת.
עשה קורס וניסה להתפתח מקצועית ולעשות שינוי בעבודה והתאכזב גם מיחסם של העובדים האחרים.
לא חדש שנוטה לדכאונות, מופנם, חסר בטחון ודמוי עצמי נמוך.
אפילו היה אצל פסיכיאטרית עקב דיכאון לאחר חזרה מטיול ארוך ומקבל ציפראמיל
אך נראה שכבר לא משפיע.
יש לציין שהוא בחור נאה,שרירי, עובד על עצמו בחדר כושר אך לטענתו אינו עומד בצפיות של הבחורות.
נראה לי מיואש וכבוי .
מנסה להשפיע עליו לפנות לטיפול נפשי אך בעקבות אכזבות גם בתחום זה הוא מסרב.
איך אוכל לעזור לו?
תודה.
שלום שירה.
אני מסכימה איתך שהכיוון הנכון ביותר הוא פנייה לטיפול פסיכולוגי אשר יטפל בגורמי העומק שתחת הקושי הזוגי, הדיכאון ותחושת חוסר הערך. לצד זאת, מאחר ובנך מסרב אולי אפשר להציע לו להיעזר באימון אישי, עם עדיפות גבוהה לאימון אצל איש מקצוע שיש לו גם הכשרה בתחום הטיפולי (לעתים התחום מכונה אימון טיפולי, אך חשוב לבחון שהטיפול אכן ניתן ע"י איש מקצוע בעל הכשרה טיפולית). צעירים רבים שנרתעים מטיפול נעזרים דווקא באימון אשר מתמקד יותר בהשגת תוצאות בתחומי החיים המשמעותיים לפונה, ופחות בגורמי העומק. לפעמים, מתוך חוויה זו, כאשר המאמן ממליץ על טיפול אישי יש גם יותר מוטיבציה ונכונות לכך. במקביל, אני חושבת שחשוב מאוד להעביר לו בבית מסר- לצד הדאגה וההכוונה לקבלת עזרה- שהוא עדיין בתחילת דרכו ושהיעדר הזוגיות וכיוון הקריירה הם נורמטיביים לגמרי לגילו. בסופו של דבר הוא עדיין מאוד צעיר ויש אנשים רבים שזקוקים ליותר זמן כדי למצא את דרכם הזוגית והמקצועית.
איך זה נשמע לך?
ליטל
.jpg)
