היי, אני בטיפול חדש מזה מספר חודשים. למדתי לחבב את הפסיכולוג, אם כי זה לקח לי זמן. חושבת הרבה על מה שקורה בטיפול, חושבת עליו המון. ממש לא בקטע של התאהבות, אני חשה כלפיו כמו אל אח גדול. מאוד מחבבת אותו וחשה שרוצה לספר לו הכל, למרות שיש דברים שאני עדיין לא מסוגלת לספר. זה מציף מאוד והחשיבה האינטנסיבית על מה שקורה בטיפול מקשה עליי. האם זה חלק מהטיפול?, האם זה אמור להירגע עם הזמן?
תודה רבה לך...
שלום שני.
התגובה שאת מתארת בהחלט אופיינית לשלב הראשון של הטיפול, בו הנפש פוגשת את החידוש שבקשר בין אישי משמעותי וייחודי ואת המגע האינטנסיבי עם העולם הפנימי.
לצד זאת, לעיסוק הרב בתכנים הטיפוליים ובקשר הטיפולי יכולות להיות משמעויות נוספות אותן כדאי לבדוק בטיפול ולכן אני מציעה לשתף את המטפל בתחושותייך ולהתבונן עליהן יותר לעומק.
ליטל
.jpg)
.jpg)
