אולי זה לא הכי אובייקטיבי אבל בזמן הזה אני בתחושה רגישה שכל דבר שאומרים לי נוגע בי, מחסיר ממני ביטחון , לפעמים אני גם לא שואל אנשים איפה הם או מה איתם בשביל לא להרגיש שאני לא ( ייתכן וזה קשור לחגים??)
בפועל, אני באמצע, משרה מלאה, לימודים, תהיות והתלבטויות אך נראה שכעת אני מייחס לעצמי את כל האופציות שיכול להשיג ולא בורר שום דבר וברגע שאין הרבה מהם אני מרגיש שנמצא מאחור וחסר ביטחון..
מכירה את השיר של רפי פרסקי " הייתי יכול להיות דר לפיזיקה גרעינית הייתי יכול ללמוד פילוסופיה שנה חמישית.." אז זה מה שאני מקבל רבות מהסביבה, ואני מקבל תחושה של לא מתאמץ מספיק, מבוזבז, חי באופן בינוני.. אולי אם הייתי סוגר לעצמי אופציות אז הייתי אומר אוקיי זה לא רלוונטי בשבילי ומקבל את זה שאני לא שם.. אני עד כדי כך רגיש שיש לי כוח רב ולפעמים פרטנר שמתאמן איתו בחדכ יש לו יום כוח יותר ממני אני מתבאס מאוד ( והוא חזק הוא לא פראייר) וזה סתם אימון
שלום זיו.
נשמע שאתה מתאר פער משמעותי בין התפקוד וההצלחה שלך בפועל-לימודים, עבודה- לבין תחושה פנימית של חוסר ביטחון, חוסר ודאות ותחושה כללית של חוסר שביעות רצון ממי שאתה ומהמקום בו אתה נמצא. תחושות אלו מועצמות לעתים סביב טריגרים חיצוניים כמו החגים או קולגה שמצליח יותר ממך, אך נדמה לי שאתה מזהה שטריגרים אלו רק מעוררים תחושה פנימית חזקה יותר. לאור זאת, אני מציעה לך לשקול פניה אל טיפול פסיכולוגי בו תוכל להבין טוב יותר את מקור התחושות שמלוות אותך, ולבסס תחושה יציבה ושלמה יותר.
ליטל
