אני בת 33, רווקה, משכילה ומצליחה סה"כ. עברתי הרבה שנים (כ-9) של טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי אינטנסיבי ובגלל מצב כלכלי פחות טוב כרגע (סטודנטית) עברתי לקבל טיפול "פסיכולוגי" מנטורופטית, במחשבה שנחוץ לי שיהיה מי שיקשיב לי קצת אבל זה פחות יעיל בתחושה. כרגע איני נוטלת תרופות ואיני חשה צורך לטפל בדרך זו אחרי הנסיון שצברתי עם זה.
אני מרגישה קצת אבודה ובמקום של תקיעות מבחינת הנפש. פתחתי הרבה מקומות שהיו חבויים שנים ובמשך 7 שנים עיבדתי הכל ועכשיו זה פשוט תקוע לי מול העיניים כמו עובדות שאני צריכה לקבל וללמוד לחיות איתם אך לא כ"כ מצליחה לעשות זאת למרות שעבר זמן. אני חובה הרבה בדידות, כאב ועוצמת רגשות, איני במקום מאוזן ושליו ואני מרגישה צורך עז באוזן קשבת ובשיחה עם אדם חכם ומקצועי שאולי מולו אצליח בנוסף לפורקן לקדם ולפתור את הקשיים הרגשיים ע"י שיח שכלי על הרגשות והמצב. יש לי נטיה להצליח יותר כשהתובנות באות דרך ההגיון והשכל.
אני מאוד מתקשה למצוא מטפל/ת שבאמת אבטח בהם ובכוונותיהם וארגיש שהם מקצועיים מספיק כדי לעזור לי. בחוויה שלי שילמתי הון, ממש משכורות במשך שנים עבור טיפולים רבים, מה גם שהתהליך אינו קל כלל לנפש, ולכן אני מנסה להבין מה האופציה הכי נכונה עבורי כעת, האם הטיפול לא אמור להוביל למקום של סוף ויכולת התמודדות עצמית ועצמאית? בהמון מובנים הרגשתי תלות במטפלת ובסופו של יום הרגשתי גם סתם עוד לקוחה.
אם אני רוצה לקדם את עצמי ומשלמת הון שאין לי לשם כך אז הציפיה היא שהמטפלת תתאבד איתי על המטרה אבל בסופו של יום פסיכולוגים הם אנשים עם חיים משלהם ואני עוד לקוחה שמנסים לעזור לה לפי הזמן והמצב רוח של המטפלת אותו יום והמפגשים בשלב מסויים מאבדים יעילות.
אשמח לתובנות/עצות. תודה
(אגב פניתי דרך האוניברסיטה וגם דרך קופת חולים לטיפול פסיכולוגי ויש המתנה מטורפת לטיפול פסיכולוגי, נכנסתי להמתנה שכרגע עומדת על 8 חודשים)