היי,
יש לי ימים כאלה שאני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות. לא קרה כלום. כלום לא עצוב. יש לי חיים טובים מאוד שאני גם יודעת להעריך אותם ביום יום. אני בן אדם מאוד שמח ואופטימי אבל בימים האלה של הדיכאון אני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות ורק מקווה שאיכשהו החיים שלי יפסקו פתאום... הדבר היחיד שמחזיק אותי ברגעים האלה זו הידיעה שזה יעבור ביום או יומיים למחרת.
זה ממש פוגע לי באיכות החיים. אני סטודנטית ומאוד עמוסה ואם "התקף" כזה נופל לי על יום לפני הגשה, אני יודעת שאין סיכוי שאצליח. לפעמים ריטלין עוזר לדכא את התחושה, אבל זה לא פתרון מן הסתם...
שלום מיה.
נשמע מדברייך שב"ימי הדיכאון" את מתמודדת עם הצפה פתאומית של רגשות כאב ועצב שעדיין אין להם מילים ועדיין קשה מאוד להבין אותם. קשה לי להגיד הרבה מעבר לכך, אבל יתכן שהמצב שאת מתארת נובע מכך שבחיי היוםיום את מצליחה לדחוק הצידה חוויות ורגשות מכאיבים וכך מצליחה לתפקד בצורה מצוינת ולהרגיש טוב, אך ה"מחיר" של הדחיקה הצידה הוא ההצפה הפתאומית של כאב ודיכאון.
נשמע שאת סובלת ושתפקודך נפגע בימים אלו ולכן אני חושבת שכדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולברר יותר לעומק מה קורה. בטיפול ניתן יהיה לחבר בצורה טובה יותר בין החלקים המתפקדים והשמחים לחלקים העצובים וכך להפחית את עוצמתם והרסנותם של החלקים הכואבים, ולאפשר לך להתמודד איתם טוב יותר גם כאשר הם מתעוררים.
כאמור, איני יודעת אם הכיוון שאני מציעה הוא נכון ומדויק לך, אבל אני מציעה לבדוק יותר במסגרת טיפול.
ליטל
.jpg)
