שלום ליטל.
האם יש מצב שנמאסתי עליו כמו שהוא נמאס עלי?
האם בהתנהגותו הפוגעת הוא מנסה לרמוז לי שאסיק מסקנות?
בזמן האחרון קורים כל מיני דברים בנינו שלא עושים חשק להמשיך ולהיות מטופל אצלו!!!
הוא פוגע ומעליב פעם אחרי פעם!!!
למעשה החלטתי שאני מסיים.
אני רק תוהה אם לעשות זאת בחטף או על פי הספר.
ונכון לעכשו מרגיש לי שעדיף בחטף, בשביל מה להמשיך ולסחוב ולהפרד על פי הספר אם כל כך לא טוב ?
מה דעתך?
שלום אבי.
קשה מאוד להבין מבחוץ את הדינמיקה שמתקיימת בין מטפל למטופל. לפעמים תחושת ה"נמאס" אכן נובעת מכך שהמטפל לא מספק למטופל את מה שהמטופל זקוק לו באופן עמוק, ובמקרים אלו אני חושבת שסיום "לפי הספר" הוא אכן מאולץ וכוזב.
במקרים אחרים, במיוחד כאשר הקשיים מתעוררים רק לאחר תקופה ממושכת של שביעות רצון, הם עשויים לבטא קושי בעריכת תהליך פרידה, קושי מול תכנים מסוימים שעולים בטיפול וכן הלאה ובמקרים אלו, מתן מקום לתהליך הסיום עשוי להיות בעל ערך ולאפשר להבין יותר על הגורמים לסיום.
בשורה התחתונה, אני חושבת שכדאי לשמוע את דעתו של מטפל, לשקול אותה ובעיקר לבדוק בינך לבינך האם תהליך הסיום יכול להיות חלק מטיפול טוב- להעשיר אותך, ללמד אותך על עצמך ולקדם אותך. במידה ותרגיש שכן, כדאי לתת מקום לתהליך הסיום למרות הקושי. במידה ואתה מרגיש שהאפשרות לדיאלוג משמעותי חסומה, התהליך אכן בעל משמעות פחותה.
ליטל
