היי שלום רב

אני בת 39. יש לי בן זוג מזה 20 שנה. הקשר לעולם לא היה מוצלח. מכיוון שהןא היה תלותי והרחמים שלי אליו השפיעו המון . וגם רמת העקשנות שלו והחוסר רצון שלו לוותר בשום דרך.
בסוף אם כל החוסר רצון שלי שנה הובילה לשנים ושנים הובילו לקשר מחייב עם 3 ילדים.
היום המצב רק יותר גרןע קללות ריבים בלי הפסקה. וכל משפט שני שאני עוזזבת והוא אומר תעזבי. אבל רועד פחד. (בעצב אני אומרת את זה, אני כל עולמו.) הוא יתום והןא סוג של אנאלפבת הוא שןכח המון ותמיד מחכה לתזכורות ממני. בקיצור בן אדם מסכן.
הבעיה היום היא שאני כאילו רגל בחוץ בקשר כי מבחינה נפשית אני כבר לא בן אדם למרות שאני מבחוץ מתפ2דת כמו שצריך עובדת , דואגת לילדים עושה קונה וכו'. אבל בפנים אין כלום לא נפש לא רצון. אני כמו מישהו שיעשו לה פוו והוא יעוף.
אנננייי מפחדדת לעזוב עם הילדים מבחינה כלכלית. מפחדת להגיע למצב כמו בסיפורים על חד הןריות שאין להם מה לתת לילדים. המצב הזה של הרצון והפחד קורע אותי מעציב אותי משבית אותי מוריד לי ממי שאני.(אני אדם עצמאי מלידה קריזמטית. בוגרת מבינה ענין). ופשוט כרגע אפס אחד גדול ןפחדניתתתת.
לא יודעת מה לעשות . אני לא הולכת לשלם אלפי שקלים להגיע לנקודות עבר בחיי.
הייתי בשיחות דרך הרווחה. כבר פתחתי דברים אני מבינה דברים ולא עושה כלום איתם. זה לא שווה. אני מחפשת משהו להשען עליו למרות שיודעת שאם אין אני לי מי לי. ובכל זאת קצת פורקת ושואלת .
לעצה. תודה רבה.