היי, לפני מספר שנים חוויתי אובדן של אדם קרוב. מרבית הזכרונות המשותפים לי ולאותו אדם נמחקו כלא היו. האם זה נורמטיבי או שזו איזושהי הדחקה של הזכרונות. למען האמת אני כמעט שלא חושבת על האובדן וזה לא מעסיק אותי ביומיום. אבל אני כן חווה חרדות שבעקיפין אולי קשורות לאובדן. האם לדעתך יש טעם לבחון את הנושא? או שעדיף להניח לדברים כמו שהם? ובאם לא אטפל בעניין האם עלולות להיות לכך השלכות על מצבי הנפשי בעתיד?
תודה... :-)
שלום שיר.
אובדן של אדם קרוב, כפי שאת בוודאי יודעת מנסיונך, הוא חוויה מטלטלת ביותר. לכל אחד מאתנו דרכים ומנגנונים שונים להתמודדות, וכל עוד יש יכולת לחזור לחיים ולנהל חיים ויחסים בעלי משמעות, אני לא חושבת שיש צורך לעסוק בהגדרות של נורמליות/אי נורמליות או לחשוש מהשלכות עתידיות.
לצד זאת, במידה ואת סובלת מחרדות אשר אינן מובנות לך ו/או פוגעות באיכות חייך, או במידה ויש לך תחושה שהאובדן פוגע ביכולת שלך לנהל חיים מספקים, אני מאמינה שכדאי לפנות להתייעצות ולבדוק באופן מעמיק יותר האם יש צורך בטיפול והאם את מעוניינת בתהליך טיפולי.
ליטל
