צוות בטיפולנט
בושה היא חוויה רגשית לא קלה לעיבוד ולעיכול, המעוררת לרוב דחף להסתיר ולהסתתר. כשהמטופלים שלנו מתביישים, אנחנו מנסים לרוב לתת להם מרחב בטוח, אמפתיה וקבלה, בתקווה שכך יתאפשר להם להיות עם רגשותיהם הקשים בנוכחותנו, להכילם ולעבדם. אבל מה לגבי כל אותם מקרים בהם מתעוררת בושה אצלנו המטפלים?
בסיכום המערכת מה גורם לנו להתבייש כמטפלים? מובאות תוצאות מחקרם של קלינגר ועמיתיו (2012) לגבי הגורמים המרכזיים לתחושות בושה בקרב מטפלים (איחורים, שכחה, עייפות ועוד). החוקרים מציעים כי בושת המטפל היא דבר שכיח שיש להתייחס אליו בצורה מעמיקה. גם חלומות של המטפל על המטופל יכולים לעורר חווית בושה ומבוכה מצדו. במאמר המערכת המטפל החולם: מטפלים חולמים על מטופלים (2012) מפורט, בין היתר, על תכני חלומות של מטפלים אודות מטופליהם שמעוררים בהם בושה.
הקושי במפגש עם חוויית הבושה עלול להביאנו דווקא להימנעות מעיסוק מעמיק בתכנים אלו. בתקציר המערכת למאמר של מוריסון (2007) בושת האנליטיקאי, מוצע להתגבר על כך דרך הכרות המטפל עם "שפת הבושה". הכותב מפרט אודות תהליכי ההעברה ודפוסים אינטר-סובייקטיביים, אשר עשויים לסייע לנו כמטפלים לזהות ביטויים המעידים על נוכחותה של הבושה בחדר ולקדם את התהליך הטיפולי.
פנייה להתייעצות בהדרכה במקרים בהם אנו חשים בושה יכולה להיות מאוד תרפויטית, אבל מה קורה כשהבושה מחלחלת גם לשדה ההדרכתי? בסיכום המערכת השפעת הבושה על חשיפה בהדרכה קלינית למאמרו של יורמן (2003), מוסברת הבושה בהדרכה דרך תיאוריית האפקט (Affect theory) תוך התייחסות להשלכות של בושה והסתרה בתוך קשר הדרכתי. מפרספקטיבה אחרת, בתקציר מאמרם של אלסון ורות-אן (1998) בושה ואשמה בהדרכה בפסיכותרפיה מוצעים הגורמים המרכזיים לחוויית בושה בהדרכה, והכוללים לצד עקומת למידה ואוכלוסיית המטופלים גם התנהלות של המדריך ויחסי-העברה.
