פרופ' זלצמן ביקש להזכיר כי התאבדות היא סיבת המוות הראשונה בעולם בצעירים, אף יותר ממספר ההרוגים בתאונות בבית ובתאונות דרכים. בדיקה יסודית של תעודות פטירה מראה את המורכבות של קביעות הרופאים את סיבת המוות כאובדנות, מה שמעלה את החשש שהיקף התופעה אף רחב יותר. פרופ׳ זלצמן סקר את גורמי הסיכון לאובדנות והסביר כי יכולת ויסות רגשי גבוהה מהווה גורם חוסן. בהמשך, התייחס לטיפול תרופתי, והסביר כי הטיפול היעיל ביותר לאובדנות משלב בין CBT לבין תרופות. לבסוף, הסביר פרופ׳ זלצמן כי העתיד בחקר האובדנות הוא בתחום האפי-גנטיקה – שילוב בין השפעה סביבתית לבין המטען הגנטי.
