פרופ' שחר הציג בהרצאתו שורות תחתונות מהמחקר העדכני העוסק בדיכאון ובטיפול בו. פרופ' שחר פתח בטענה כי אמנם גישות טיפוליות שונות ורבות מתאימות לטיפול בדיכאון, אולם הן מתקשות למנוע הישנות שלו. לדבריו, דיכאון שאינו מטופל הוא כעין וירוס שעובר מוטציות פראיות ועלול למשל להחמיר מחלות כרוניות ולהגביר שימוש בסמים ואלימות. בהמשך, התייחס לממצאי מחקרים שהתמקדו בטיפול בדיכאון, לפיהם האישיות ואופי היחסים הבינאישיים של המטופל היוו מרכיב חשוב יותר בתוצאות הטיפול מאשר הפרוטוקול הטיפולי. פרופ' שחר התמקד בממצאים העוסקים בביקורת עצמית "מענישה" והקשר שלה למצבי דיכאון וטיפול בו, והציג את ההשלכות היישומיות של ממצאים אלו לעבודה הקלינית.
