עבודה טיפולית מיודעת פסיכדליה עם שורדי המסיבות: עמותת לב בטוח

רפלקציה מקצועית – הקדמה

המתקפה הפתאומית של השבעה באוקטובר הביאה את ישראל למשבר עצום, לו אדוות והדים רבים בתחום בריאות הנפש. השלכות המשבר הורגשו בשנה החולפת על אוכלוסיות שונות, וצפויות להביא לעוד מורכבויות רבות גם בעתיד הקרוב והרחוק. על מנת לספק מענה טיפולי ייחודי ומותאם לשורדי המסיבות בעוטף בשבעה באוקטובר (נובה-מאשרום, פסיידאק וסופ"ש ההפקה לקראת אירוע המידברן), כבר באותה שבת קמה עמותת "לב בטוח" (Safe Heart).

כפסיכולוגית קלינית מומחית, הפעילה בעשור האחרון לצד קולגות וחברים בתחום של מזעור נזקים בפסטיבלים בישראל, כבר באותה שבת נוראית הקריאה לספק סיוע מותאם לשורדי המתקפות הנוראיות במסיבות הטבע החלה להגיע מהשטח. בתחום זה, של מתן תמיכה ומזעור נזקים בפסטיבלים בישראל, קיים כיום מספר קטן של ארגונים, אשר מקימים מתחמים המופעלים על ידי מתנדבים שעברו הכשרה לתמיכה במי שחווה משבר במהלך המסיבה או האירוע. המובילים ביניהם הינם ארגון "אנשים טובים", שפעל עם צוות כזה במסיבת הנובה ולצערנו הרב איבד 3 ממתנדביו שנרצחו במסיבה, ארגון "חוף מבטחים" הפעיל בעשור האחרון ומחלקת "סייפזון" הפועלת באירועי מידברן בישראל. מרחבים אלו אינם מהווים מתחמים טיפוליים, והגישה הרווחת בהם הינה של "החזקת מרחב". כלומר, מתן אפשרות לא שיפוטית לעבור את החוויה באשר היא, עם ליווי תומך.

בעקבות הקשר האישי שלי ושל חברי לעמותה לעולם המסיבות והפסטיבלים בישראל, הרגשנו חובה כאנשי מקצוע בתחום הטיפול להתגייס בעבור הקהילה שלנו שחוותה טראומה ומשבר כה עמוק. באוקטובר התחלנו לפעול כמערך התנדבותי ולאורך השנה עסקנו בהקמת ארגון טיפולי רחב מימדים. לקחתי על עצמי את תפקיד הניהול הקליני והמקצועי של העמותה, מה שהפך לעיקר פועלי בשנה האחרונה.

פסיכותרפיה ופסיכדליה – רקע

עוד משחר ההיסטוריה ישנן עדויות כי בני האדם בתרבויות שונות השתמשו בחומרים פסיכדליים לטקסי רפואה, טיהור וחיבור לעולם הרוח (Grof, 2019). עדויות אלו מגיעות בעיקר משבטים שונים, בין היתר במקסיקו ומרכז אמריקה, באגן האמזונס ובאפריקה. לאחר מכן, בשנות ה-40 ועד שנות ה-60 השימוש בחומרים פסיכדלים בהקשר טיפולי, כמו גם מחאתי, התחזק בארצות הברית (Grof, 2019) בשנות ה-90, עם התפתחות תרבות הטראנס, השימוש בחומרים משני תודעה הפך נפוץ גם במרחבים אלו לשימוש פנאי.

בשנים האחרונות, אנו מכירים בנדידה וצמיחה של התרבות הטקסית הילידית, וישנה עליה במספר האנשים המערביים המשתתפים בטקסים אשר כוללים שירה ותפילה תחת השפעה של חומר פסיכדלי, שמקורם בשבטים ילידיים. בהתאם, גם בישראל נראה כי תרבות זו, של שימוש בחומרים משני תודעה, הן בטקסים והן בתרבות הטראנס והפנאי, הולכת וגוברת.

למסיבות הטראנס מקום מרכזי בתרבות הבילוי בישראל מאז שנות ה-90. בעשור האחרון, עם השינויים והתמורות בתחום הפסיכדלי בישראל, גם מקומם של המרחבים הבטוחים קיבל נופך משמעותי יותר, כך שיותר הפקות בישראל מבינות את חשיבות המרחבים הללו. מרחבים אלו מתבססים על עקרונות מגישת מזעור הנזקים, וכאמור אינם מתיימרים לתת מענה טיפולי אלא מענה נקודתי בשעת משבר, הכולל ליווי ויצירת מרחב בטוח בו ניתן לעבור את החוויה, באשר היא, לצד תמיכה.

גישת מזעור הנזקים, אשר ניצניה עוד משנות ה-80, מציעה גישה המתבוננת בעין בלתי שיפוטית על השימוש בחומרים פסיכואקטיביים. הגישה שמה במרכז את הפחתת נזקי השימוש והגברת צריכה מושכלת, תוך מתן אפשרות לדון בשיח פתוח עם המטופל על היתרונות והחסרונות שבשימוש, בהתאם למצבו של המטופל. הגישה מתייחסת הן לפן התמיכתי והטיפולי והן לעבודה הרגולטורית סביב נושא השימוש בחומרים (Marlatt et al., 2011).

במקביל, ישראל מובילה בשנים האחרונות במחקרים הבוחנים את יעילות הטיפול בפסיכותרפיה פסיכדלית, כאשר המחקר המוביל הינו בדבר יעילות פסיכותרפיה משולבת MDMA אשר מציג תוצאות פורצות דרך לגבי יעילות הטיפול (Mitchell et al., 2023). מחקרים אלו, אשר מובלים ע"י ארגון MAPS בישראל משלבים לרוב פסיכותרפיה בגישות שונות מעולמות הגוף-נפש. בפסיכותרפיה משולבת חומרים פסיכדלים, נעשית עבודה של עיבוד הטראומה או העמקה אל תוך האיזור הכואב בנפש, כאשר החומר מאפשר נגישות גבוהה יותר לפתוח את הכאב ולגעת בו. בפסיכותרפיה משולבת MDMA אחד הדברים שמאפשר החומר הינו הרחבה של טווח העוררות, כך שהטולרנטיות כלפי כאב ומפגש עם חוויות לא נעימות עולה, וכתוצאה מכך חומרים אלו בנפש נהיים נגישים יותר לעיבוד (Zaretsky et al., 2024). כמו כן, לאור המאפיינים הסומאטיים הניכרים בהשפעת חומרים פסיכדליים, כמו גם בהצטברות של חוויות טראומטיות בגוף, לרב ניתן דגש גם לעבודה סומאטית.

החשיבות של טיפול מיודע פסיכדליה בשורדי המסיבות

במסיבות טבע זה ידוע, שעת השיא היא בזריחה. האור עולה, האנרגיות של הלילה מתחלפות, המוזיקה משתנה והופכת צבעונית ושמחה יותר, פני האנשים המחייכים מסביב נגלים, והכל נצבע בצבע מרענן. אלו הם רגעים של התרוממות רוח, והרבה מהחוגגים גם מתכננים את צריכת החומרים ושיא השפעתם לשעה זו. החומרים הנפוצים בהם משתמשים בתרבות הפנאי בישראל נעים בין חומרים פסיכדלים כמו LSD (אסיד), חומרים המעוררים את המערכת הרגשית כמו MDMA, חומרים ממריצים כמו קוקאין, חומרים דיסוציאטיביים כמו קטאמין או חומרים נפוצים אחרים כמו אלכוהול וקנאביס. על פי נתונים מהמחקר של לב בטוח בשיתוף אוניברסיטת חיפה אנו יודעים כי 70% ממשתתפי המסיבות בשבעה באוקטובר היו תחת השפעת חומרים משני תודעה בעת המתקפה.

מהכרות עמוקה עם תרבות הטראנס הבנו כבר באותו בוקר שרבים מהמבלים חוו את הטראומה תחת השפעת חומרים משני תודעה וכי תהיה משמעות ניכרת לכך שיוכלו לדבר ולעבד את שחוו עם אנשי מקצוע אשר מכירים את השפעות החומרים. פסיכותרפיה מיודעת פסיכדליה מתייחסת, בין היתר, לעיבוד החוויה הטראומטית תוך התבוננות לא שיפוטית ומתוך ההבנה וההכרות עם אופני ההשפעה של החומר שצרכו.

בעבור אלו אשר חוו טראומה כל כך קשה במסיבה, ובמקרים רבים תחת השפעה של חומר, חשוב שעיבוד הטראומה יהיה משולב עם עבודת אינטגרציה פסיכדלית. בעבודה זו בטיפול, נעשה חיבור של מרכיבי חוויה שונים – רגשיים, קוגניטיבים, רוחניים ופיזיים. תהליך האינטגרציה לרב כרוך בחיבור של תובנות עמוקות ותהליכי פירוש, על מנת להטמיעם חזרה בחיי היום יום וזאת במטרה להגביר את חווית האיזון בחיים ולאפשר קידום של תהליכי התפתחות וצמיחה רוחנית (Bathje et al., 2022).

טראומה תחת חומרים משני תודעה – ממצאים ראשוניים

מתוך ההבנה שאירוע כזה, בו אנשים חווים טראומה כל כך קשה תחת שימוש בחומרים משני תודעה, אירע ככל הנראה לראשונה, הפרופ' רועי סלומון, חוקר באוניברסיטת חיפה וממקימי העמותה, השכיל להבין את החשיבות העמוקה שבלחקור גם מבחינה מדעית את האירוע והשלכותיו.

על כן, הוקם מחקר אורך שנערך בשיתוף פעולה בין העמותה לבין מעבדות המחקר של פרופ' רועי סלומון ופרופ' רואי אדמון מאוניברסיטת חיפה. במחקר נאספו מדדי טראומה ולחץ נפשי באמצעות שאלונים לדיווח עצמי, כמו גם נאספים מדדים פיזיולוגיים שונים באמצעות שעונים הבוחנים מדדים שונים, לצד מחקר בהדמיה מוחית. הנתונים נאספו בפרקי זמן שונים: (1) בתקופה הפרי-טראומטית, המוגדרת כששת החודשים שלאחר האירוע, ו(2) בימים אלו, בפרק הזמן שבין חצי שנה לשנה מאז האירוע.

מרבית ממצאי המחקר עדיין לא פורסמו אך עד כה פורסמו ממצאים ראשוניים המעידים על שונות במאפייני הטראומה בקרב שורדים אשר חוו את הטראומה תחת השפעה של חומרים משני תודעה שונים בתקופה הפרה-טראומטית, כלומר בחודשים הראשונים שלאחר האירוע.

בנוגע לרמות התמיכה שחוו השורדים בחודשים שלאחר האירוע, נראה כי כלל השורדים חוו רמה גבוהה של תמיכה ממשפחה וחברים. באופן ספציפי, אלו שהיו תחת השפעת MDMA בעת המתקפה חוו באופן משמעותי יותר תחושת תמיכה ממשפחתם וחבריהם והרבו יותר במפגשים ובקשרים חברתיים בתקופה הזו, לעומת הקבוצות האחרות. כמו כן, ממצאי המחקר מראים כי איכות השינה של השורדים ירודה מאד, וגם בהיבט זה אלו שהיו בעת המתקפה תחת השפעת MDMA מראים ירידה מופחתת באיכות השינה, מה שעשוי להיות קשור להיבט של התמיכה החברתית (Netzer et al., 2024).

כמו כן, גם בבחינת הסימפטומים המדווחים, אלו שהיו תחת השפעת MDMA בעת המתקפה חווים פחות מצוקה נפשית לעומת הקבוצות האחרות, ומצד שני אלו שהיו תחת השפעת קנאביס ואלכוהול מדווחים על רמות גבוהות יותר של תסמינים פוסט-טראומטיים ותסמיני מצוקה נפשית, ביחס לשימוש בחומרים אחרים (Netzer et al., 2024).

מרגע השיא לשבר הגדול – Set & Setting

בשנות ה-60 טבע הפסיכולוג והסופר טימוטי לירי את המושג סט וסטינג (Set & Setting). מונח זה מתייחס למאפיינים השונים, הפסיכולוגיים, האישיים, הסביבתיים והחברתיים המתקיימים לקראת ובמהלך החוויה הפסיכדלית. בהקשר זה, חשוב לקראת חוויות פסיכדליות לשים לב ולקחת בחשבון את המצב הפנימי והאישי של האדם הנכנס לחוויה (Set) לצד מאפייני הסביבה החיצונית, כמו המיקום והסביבה האנושית המלווה את החוויה (Setting).

בספרו "טכנומיסטיקה", מתאר עידו הרטוגזון את האופן בו חוויות פסיכדליות שונות נוצרות בהקשרים של סט וסטינג שונה, ולצד זאת גורס כי הקשרים פסיכולוגים חברתיים ותרבותיים רחבים משפיעים באופן חוזר גם על החוויות הפסיכדליות הנחוות. כלומר, הסט והסטינג של חווית הפרט מושפעת מהקשר תרבותי רחב יותר, הן באופן נקודתי והן באופן כללי יותר (הרטוגזון, 2009).

כאמור, רגע השיא של המסיבות הוא בזריחה. הקונטרסט בין התעלות הרוח שארעה בזריחה, אנשים יפים ומחייכים ואז פתאום שקט, מתקפה, הסיוט הכי גדול מתממש, הבלבול עצום. הפער הזה מביא עמו קושי ומורכבות נוספים בעיבוד ובהפנמה של האירוע. עבור רבים מהשורדים, המסיבה ובמרכזה הרחבה, מהווים מקום בטוח המשמש כמרחב מעברי (ויניקוט, 1995). לפי ויניקוט, מרחב מעברי, בו הגבול בין דמיון למציאות מיטשטש, מאפשר רגרסיה, חשיפה ומפגש עם אזורים ראשוניים של הנפש. השימוש בחומרים פסיכדלים מעמיק אף יותר חוויה זו, לרוב באופן המאפשר חוויה חיובית, של קרבה לאחרים ולטבע, של תובנות, חיבור לרוח ושל רגעים משמעותיים מאד. במקרים אחרים ונדירים יותר, אנו עדים לחוויות של התפרקות סביב שימוש בחומרים במסיבות. בשבעה באוקטובר אותו מקום בטוח, הפך תוך כמה רגעים למקום מאיים ומפחיד בו חוו את הטראומה הגדולה של חייהם. זו חוויה מאד קשה של קריסת המרחב המעברי, התערערות הביטחון והמקום הבטוח.

בעבור אלו אשר חגגו במסיבה בשבעה באוקטובר, ה-Setting הופר באופן הכי בוטה שאפשר. המקום הבטוח הפך מטווח ונחדר באופן קיצוני ויוצא דופן. ויניקוט טבע במאמרו "התיאוריה של יחסי הורה-תינוק" (1960) את המונח "הפרה" (Impingement), המתייחס לרגעים בהם הסביבה אינה מותאמת לצרכים, והחוויה היא של חודרנות ופריצת המיכל הפנימי המוחזק. באותה שבת נוראית, כאשר החלו הטילים ובהמשך גם חדירת המחבלים, המיכל נפרץ ולא ניתן היה עוד להגן ולשמור על החוויה. באותם רגעים, של מחבוא, בריחה וחוסר וודאות, המרחב הבטוח המאפשר את החוויה המעברית והמוכלת הופר, והשורדים נותרו חשופים רגשית ופיזית כאחד, ללא החזקה וללא שמירה.

יחד עם זאת, שורדים רבים דווקא תיארו מצב בו החומר משנה התודעה שצרכו סייע להם להתמודד עם החוויה הטראומטית. במסגרת המחקר, הנלווה לעבודה הטיפולית שמספקת העמותה לשורדי המסיבות, נשאלו השורדים האם הם הרגישו שבמהלך המתקפה החומר אותו צרכו הפריע להם או סייע. מרבית השורדים חשו כי החומר משנה התודעה שצרכו דווקא סייע להם לשרוד את המתקפה. כדוגמא לכך, סיפר אחד השורדים כי בעת שברח, הצליח לצחוק עם החבר שהיה איתו כל הדרך, וזה "הפך את החוויה להרבה יותר סבירה". שורד אחר שיתף כי יכל לרוץ המון בלי לחוש כאב. שורדת אחרת סיפרה כי הצליחה להרגיש חלק ממשהו גדול יותר ולשמור על אמונה לאורך הבריחה, בזכות החוויה החיובית והחזקה שחוותה לפני כן במסיבה. מתוך התיאורים, נראה כי במקרים רבים האדרנלין התעלה על השפעות החומר ועל השינוי בתפיסת המציאות, אך בעת מנוחה התגברו ההשפעות השונות של החומר אשר נצרך.

שבירת הסט – טיפול בטראומה אקוטית בתקופה כאוטית

תקופה זו, של לאחר השבעה באוקטובר, לצד מלחמה מתמשכת וחוסר וודאות משמעותי, הצריכה גמישות לדרישות המציאות והשורדים. המטרה העיקרית שהוצבה בפנינו כארגון חדש היתה מניעת התפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) בקרב השורדים. בימים הראשונים, הצורך המרכזי היה בוויסות, נירמול, הקשבה והפרדה בין מה שהיה שם לעכשיו, שכן החשש לסכנת חיים עדיין היה מאד ממשי גם אצל מי שחזר הביתה.

בעבור רבים מהשורדים, השבועות הראשונים היו בלתי נסבלים וכללו התמודדויות קשות מנשוא: התמודדות עם הבנת גודל האירוע, ההבנה אשר נרקמה סביב מה שארע בחזיתות השונות, הידיעות הקשות אודות הירצחם של חברים קרובים ובמצבים אחרים אי הידיעה אודות מצבם של חבריהם, שחלקם היו נעדרים וההודעות על הירצחם או חטיפתם הגיע רק בימים ולעיתים אף בשבועות שלאחר מכן.

היכולת להיות שם עם מרכיבי הטראומה המרובים, עם המצבים הכל כך קשים לעיכול היתה חשובה ומשמעותית. בעבור המטפלים, העבודה הטיפולית בתקופה זו היוותה אתגר משמעותי ודרשה למידה ועדכון של הידע בטיפול בטראומה אקוטית. בהמשך, העבודה הקלינית עסקה ביכולת לסדר ולארגן את הנרטיב של החוויה הטראומטית במובן של עיבוד הטראומה ושל המרכיב החוויתי הנוגע להשפעת החומר שצרכו, במצבים בהם היה כזה. גם עיבוד הטראומה הכל כך קשה היווה אתגר טיפולי, עקב הצורך להפריד בין האירוע שהיה שם והסתיים לבין האירוע המתמשך של מצב מלחמה, דאגה ואסון כל כך קשה לעיכול.

עבודת האינטגרציה של החוויה הפסיכדלית היוותה גם כן מרכיב משמעותי בטיפול בתקופה הראשונה. בטיפולים, ניתן מקום להפרת הסטינג הבוטה נוכח המתקפה והיה ניכר כי החשיבות באינטגרציה עקב הקושי לחבר חלקים ראשוניים לכדי חווית עיבוד היתה משמעותית אף יותר מבחוויות אחרות. למשל, היו שורדים שהגיעו לטיפול ותיארו תחושות של חוויה מתמשכת, בתיאורים כמו "אני מרגיש שהטריפ עדיין לא ירד לי". כפי שמתאר ליאור שיינפלד בהרחבה, החוויה הפסיכדלית מאופיינת בכך שהינה דמויית חלום, לעיתים אף מפחידה, ללא סדר וקוהרנטיות. באם מתקיימים תנאי סט וסטינג מיטיבים, תהליך ה'פירוק והרכבה מחדש' מאפשר התמרה מרכיבי בטא לרכיבי אלפא (2021). 

במונחים של ביון, הסטינג מהווה מיכל המאפשר עיכול והתמרה של רכיבי בטא לרכיבי אלפא (סימינגטון וסימינגטון, 1996). אותו מיכל עשוי לתרום לכך שהחוויה הפסיכדלית תהיה פחות טראומטית ויותר מגדלת ומפתחת. תהליך זה מתאפשר פעמים רבות בשלב האינטגרציה לאחר האירוע, בין אם זו קוראת בטיפול ובין אם בקבוצה החברתית או בתהליך אישי. במציאות של הפרת הסטינג ותחת המציאות הטראומטית המפרקת שנחוותה בשבעה באוקטובר, בעבור חלק מהשורדים לא התאפשרה התמרה של חלקי הבטא המציפים בעת החוויה הפסיכדלית, לפונקציית אלפא. לכן, על מנת להשלים את פעולת האינטגרציה נדרש ביתר שאת קיומו של מיכל המאפשר עבודת ההתמרה. בהמשך, עבודת ההכלה עשויה לאפשר חזרה למצב תפקודי יותר ופחות חרד, מה שמחדד אף יותר את החשיבות שבעבודת האינטגרציה הפסיכדלית בטיפול.

שבירת הסטינג – החלמה מטראומה בשעת מלחמה

אחד האתגרים הנלווים לטיפול בשורדי המסיבות של השבעה באוקטובר הוא הרצון להשתקם ולהתמודד עם השלכות הטראומה, בעוד המלחמה עודנה נמשכת. עבודה טיפולית עם טראומה מתבססת לא פעם על כך שהאירוע נגמר. למשל, זה די ברור שמורכב יותר לטפל בטראומה של מי שחוותה מערכת יחסים מתעללת כל עוד מערכת היחסים עוד נמשכת. במצב הנוכחי, ישנה מורכבות גדולה. אמנם האירוע בו המטופל היה תחת מתקפה ישירה נגמר, אך האיום לחדירת מחבלים נמשך גם בימים לאחר מכן, ועד היום אנו עדים למציאות מאיימת ודרוכה, ומאיומי טילים, פיגועים ואיומים גוברים על איזורים מסויימים בארץ.

חלק משורדי המסיבות מפונים מבתיהם, חלק לא מבוטל גויסו לשירות מילואים עוד באוקטובר או בחודשים שלאחר מכן. עבור חלקם, חבריהם הקרובים ביותר או בני משפחותיהם נרצחו, נפצעו או משרתים בשירות סדיר או במילואים. וכמובן, לרבים מהם יש חברים או מכרים שנחטפו לעזה. מצב זה של אירוע המתמשך עד היום, ללא אופק לגבי סיומו, מקשה עד מאד על תהליך ההחלמה והאינטגרציה. למעשה, כבר שנה שאנו עדיין במסגרת האירוע הטראומטי שבמובנים מסויימים לא הסתיים עדיין. זה מצב שעוד לא נתקלנו בו, בטח לא בסדר גודל כזה בעבר.

טיפול ממוקד בטראומה לצד מורכבויות המציאות

העבודה הטיפולית אינה עבודה של טיפול בטראומה בלבד. המטפלים במערך הוכשרו כולם בגישות ספציפיות לטראומה, בנוסף להכשרה רשמית והכשרה בפסיכותרפיה. ישנן מספר גישות מוכרות לטיפול ממוקד בטראומה ובפוסט-טראומה, ופרוטוקולים שונים אשר נבדקו מחקרית ונמצאו יעילים בשיפור תסמינים פוסט-טראומטיים והקניית כלים להתמודדות עם השלכות הטראומה. בין היתר, הטיפול בשורדים נעשה על פי גישות כמו EMDR, חשיפה ממושכת (PE), CPT (טיפול קוגניטיבי-תהליכי, Cognitive Processing Therapy), טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד לטראומה, גישת החוויה הסומאטית ושיטות נוספות.

שורדי המסיבות המטופלים במסגרת העמותה נעזרים בכלים השונים המוצעים, אך חשוב להבין שהמרכיב של הסימפטומים הטראומטיים הוא רק אחד ולצד הטיפול בתסמיני הטראומה, ישנן סוגיות משמעותיות נוספות המבקשות מענה בטיפול. בהקשר זה, אנו עדים למקרים רבים בהם הטראומה הנוכחית הציפה טראומות מהעבר, בין אם מעובדות יותר או פחות, או לחלופין מצבים בהם הטראומה התרחשה על בסיס אישיותי מסוים, על רקע חיים מורכבים או לצד התמודדות עם תחלואה נלווית.

הצורך במענה רב מערכתי טיפולי עבור שורדי המסיבות הינו ניכר ומעלה מורכבויות לגבי מציאת מוקד העבודה בטיפול. במרבית הטיפולים נעשית עבודה המשלבת עבודה ממוקדת לטיפול בסימפטומים של הטראומה, לצד עיבוד של מורכבויות חיים שונות, אובדן, סוגיות של שימוש בחומרים וסוגיות הקשורות בטיפול בצעירים. לעבודה הטיפולית בשורדי המסיבות יש אופי של מורכבות רב מימדית, כאשר ישנם היבטים שונים מעבר לטיפול בתסמיני הטראומה הקשורים למציאות המורכבות והייחודית, הנוגעת לטיפול בשורדי המסיבות:

1. עיבוד של אבל טראומטי ושל אובדן – חווית האובדן הינה משמעותית בעבודה הטיפולית עם שורדי המסיבות. אצל רבים האבל המתמשך והטראומטי, לעיתים על חברים או קרובים שנרצחו, לעיתים סביב פציעה פיזית או פגיעה בתפקוד ולעיתים סביב דאגה וחרדה על מצבם של חבריהם החטופים. פעמים רבות, היבטים אלו תופסים מקום מרכזי בטיפול. אצל אחרים, האובדן יכול לבוא לידי ביטוי בהתמודדות עם אובדן האמון ותחושת הביטחון. במקרים לא מעטים האובדן מביא לירידה משמעותית במצב הרוח.
2. עבודה עם היבטים רגשיים של הטראומה – החוויה הטראומטית והשלכותיה מעלות פעמים רבות רגשות מורכבים של אשמה על מה שהיה, על מה שלא נעשה, או על עצם ההינצלות. בפעמים אחרות, בולטת חווית הבושה. רגשות אלו מזינים את מעגל הטראומה וחשוב לתת להם מקום, לאפשר אמפתיה והכרה בהם, לצד עבודה על עיבוד רגשות קשים אלו אשר מגבירים את תסמיני החרדה והדיכאון.
3. עבודה עם צעירים – מרבית משורדי המסיבות הינם צעירים, המתמודדים עם קשיים מותאמים גיל וסטטוס, כמו נושאים של זוגיות, חיפוש עבודה, בחירת כיוון מקצועי, התמדה בלימודים, סוגיות של דיור, יחסים עם ההורים ויחסים בינאישיים בכלל.
4. פגיעה בתפקוד – אצל חלק מהשורדים הפגיעה התפקודית הנובעת מהטראומה הינה קשה, כאשר ישנם שורדים שעד היום בקושי יוצאים מהבית ומתקשים לתפקד. לא פעם ישנה פגיעה בתפקודי הקשב, ביכולת לניהול העצמי או במוטיבציה. אלו קשיים נלווים לטראומה אשר העבודה הטיפולית סביבן תהיה לרב שיקומית באופיה. לכן, יש להעמיק בטיפול בתפקודים שנפגעו, להבין את מידת הפגיעה והשלכותיה ולשלב בין גיוס המוטיבציה של המטופל לשיקום לבין ההכרה וההשלמה עם המציאות החדשה.
5. הכעס על המערכת והצורך בפיצוי – התקפה על אזרחים בסדר גודל כזה לא אירעה בעבר בישראל. מתוך הניסיון הקליני שלי בעבודה עם אוכלוסייה זו, התחושה של רבים משורדי הטבח שהתחבאו, ברחו והתגוננו שעות, מבלי שבאו לחלצם, היא קשה מאד לסליחה בעבורם. כאוכלוסייה שאינה נוטה להיות ב"מיינסטרים", רבים מהמבלים במסיבות הטראנס התקשו לתת אמון במערכת גם לפני השבעה באוקטובר. רבים מהם מתארים תחושות של כעס, טינה וחוסר הוגנות כלפי הממשל, כאשר הם סיימו את שירותם הצבאי בשנים האחרונות, נתנו מעצמם כשנדרשו וכעת, כשהיו זקוקים להגנה, ננטשו ורק לאחר שעות ואובדנים רבים הגיעו לחלצם. הצורך בקבלת פיצוי וקושי סביב הבירוקרטיות הנדרשות, מקשה אף הוא על שיקום האמון במערכת. בימים אלו, חלק מהשורדים מגיעים לפגישה ה-36 וחוששים מאד מהאיום על סיום הטיפולים, מה שנכון בעיקר בקרב אלו שלא מעוניינים או לא בשלים עדיין, מסיבות כאלו ואחרות, להגיש תביעה לבקשת זכאות לנכות.
6. שימוש בחומרים לאחר האירוע – הפער בין שימוש בחומרים לפנאי ובפרט במסיבות, לבין שימוש המהווה התמכרות או בריחה הוא גדול. פעמים רבות, השימוש בחומרים משני תודעה במסיבות מהווה דרך למפגש עם חומרים עמוקים, לחקר החוויה הפנימית והרבה פעמים כמו בטקסים בתרבויות עתיקות משמש כתמיכה להתפתחות וצמיחה אישית. בחלק מהמקרים, החוויה הטראומטית הובילה לשימוש מושכל יותר, תחת ההכרה בכך שכעת יש זמן שנדרש להחלמה ובו נכון להאט את הקצב ולברור ביתר דיוק את שצורכים, איפה ומתי. כלומר, להתאים את הסט והסטינג, כך שהחוויה הפנימית והסביבה החיצונית יתמכו ככל הניתן בצריכת החומר ובהשפעותיו. במקרים אחרים, לאור זאת שחומרים משני תודעה שונים נגישים ומוכרים יותר לאנשים המבלים במסיבות, לאחר הטראומה הקשה, שכללה במקרים רבים גם אבל ואובדן והתמודדויות רבות היקף, יש מבין שורדי המסיבות כאלו שפנו לשימוש מוגבר בחומרים, בעיקר קנאביס וקטאמין למטרת Self-Medication.
   ישנם צעירים שורדי המסיבות שכבר הגיעו עם רקע בהתמכויות אשר החריף לאחר האירוע הקשה. באופן כללי, בעיות התמכרות כמנגנון התמודדות מוכרות אצל אנשים הסובלים מפוסט-טראומה. במקרים של התפתחות או החמרה של בעיית התמכרות חשוב לתת למטופלים כלים חלופיים לוויסות וחשיבה, ולהתבונן יחד על המטרות הפסיכולוגיות העומדות מאחורי צריכת החומר בדגש על השאלה האם השימוש בחומר תומך את התהליך הטיפולי או שמא מפריע לתהליך הטיפול. סביב סוגיית השימוש בחומרים, חשוב להבין האם השימוש מפריע לתהליך הטיפול והשיקום או שניתן להתקדם עם תהליך השיקום והטיפול לצד השימוש במשני תודעה, אשר אינו מהווה גורם שמפריע לכך, ואולי אף תומך.
7. חזרה למסיבות וסצנת הטראנס העולמית – רבים מהשורדים רוצים לחזור ולבלות במסיבות. במקרים רבים, זה הדבר הנכון לעשות, הרי הגישות הטיפוליות יסכימו שהימנעות אינה עוזרת להחלמה מטראומה, והמפגש עם חוויות המזכירות את הטראומה מהווה חשיפה, צעד חשוב בהחלמה. לפיכך, בעבור רבים משורדי המסיבות החזרה לבילוי הינה צעד משמעותי בשיקום ובחזרה לחיים תקינים ואיכותיים. לצד זאת, לעיתים החזרה למסיבות עלולה להוות דווקא גורם מפריע, כמו שחזור כפייתי של האירוע והישאבות אל האבל והכאב, אשר עלולים אף להוביל להעמקת המשבר הנפשי. כמו כן, רבים מחובבי סצנת הטראנס בישראל פוקדים מדי שנה את הפסטיבלים הגדולים באירופה. גם השנה, יצאו ישראלים רבים, חלקם שורדי המסיבות, לפסטיבלים באירופה ובארה"ב.
   גם בהיבט זה, יש לבחון האם היציאה לפסטיבל או הטיסה לחו"ל מהווה עבור המטופל אפשרות למנוחה, מרחק מאיזור המלחמה הקשה ומהמציאות הטראומטית בה אנו חיים בישראל, או שמא יכול להביא להתפרקות נוכח התרופפות ההחזקה מחוץ לארץ. סביב עונת הפסטיבלים, העמותה סיפקה מענה לשורדים, ואפשרה קבוצות טיפוליות ותהליכי אינטגרציה לשבים מפסטיבלים ברחבי העולם. כמו כן, העמותה מכינה מערכי תמיכה לשורדים ולמטפלים לקראת יום השנה לשבעה באוקטובר, העתיד להביא עמו מורכבות וקושי.
8. הרצון לחזור לשטח האירוע – לפני מספר חודשים התחלנו לקבל בקשות ממטופלים שונים בעמותה שמבקשים ליווי למקום האירוע. במקביל, בחור צעיר ששרד שיתף אותי שחזר כחודש אחרי האירוע יחד עם צוות תקשורת ליער רעים, שם חווה חוויה מאד משמעותית, הוא הצליח לרוץ וללכת, כאשר חווה ביטחון ושליטה על הסיטואציה. הבנו שיש משמעות רבה בליווי השורדים חזרה למקום האירוע. נראה כי גם ככה רבים מהם חוזרים לשם ולכן נכון לעשות זאת יחד עם ליווי מקצועי ותמיכה. לכן, התחלנו ללוות את השורדים במסעות לדרום, ואנו רואים השלכות מאד משמעותיות וחיוביות על התהליך הטיפולי, הנובע מהיכולת לחבר בחזרה את הנרטיב, להחזיר את תחושת השליטה ולאפשר מפגש מחודש, אחר, עם המקום בו אירעה הטראומה.
   גם בהיבט זה, בדומה להמשך שימוש בחומרים לאחר חוויה טראומטית תחת חומרים משני תודעה, חזרה לשטח עשויה להוות חשיפה המקדמת החלמה ואינטגרציה, ומנגד גם עלולה להוות שחזור כפייתי ולהקשות על ההתמודדות עם הטראומה. לכן, כל מקרה לגופו וישנה חשיבות טיפולית מכרעת להבין מהם הכוחות הנפשיים ומערכות התמיכה הזמינות, בכדי לקבל החלטה בנוגע לאפשרות לחזור למקום המסיבה.

במה לטפל קודם?

לא פעם אנחנו שואלים את עצמנו כמטפלים, מהו מוקד הטיפול. בסך הכל, במסגרת נוהל חרדה (הסיוע שמקבלים שורדים מביטוח לאומי), השאיפה היא לספק טיפול יחסית ממוקד לתסמינים הטראומטיים. עם זאת, לא פעם אנו עדים למורכבויות רבות בטיפול וחלקים שונים הדורשים התייחסות.

לאור ריבוי הזירות הדורשות התייחסות בטיפול, על המטפל לבצע הערכה ומיפוי של הסוגיות השונות שעולות, ולתעדף מה לשים קודם במוקד העבודה הטיפולית – את הטיפול בטראומה ובתסמיני החרדה, את התפקוד המוטיבציה והעבודה השיקומית, את העבודה הרגשית הקשורה לירידה במצב הרוח נוכח תחושות האשמה והבושה או האבל והאבדן, את הטיפול בבעית התמכרות או שימוש בחומרים במידה ויש כזו או את המורכבויות העולות ביחסים אשר הוחרפו עקב השלכות הטראומה. לא פעם התשובה אינה פשוטה וכדאי לחשוב ולהעמיק בשאלות אלו בהדרכה.

תמיכה במטפלים ושמירה על גבולות הטיפול

אחד הנושאים המורכבים להתמודדות בטיפול בשורדי המסיבות הוא סוגיית הגבולות. לאחר שלב הגמישות הרבה, הגיע שלב ההבניה, אשר מביא עמו גם את הצורך בהצבת גבולות בטיפול. הציר הזה שבין התחשבות והושטת יד לבין הצבת הגבולות וביסוס המבנה מביא עמו מורכבויות בעת הזו. כמטפלים, אנו חשים מעורבים יותר בסיפורים של המטופלים שלנו, כולנו יחד חוששים לחיינו ולעתיד המדינה, כולנו יחד מוטרדים עד עמקי נשמתנו ומתפללים לחזרתם בשלום של החטופים. רמות החודרנות גבוהות יותר, הכל נוגע יותר, העצבים חשופים יותר. לכן, בתקופה זו חלק מהותי מעבודת ההדרכה עוסקת בשמירה על גבולות המטפל, בסיוע למטפלים לשמור על עצמם משחיקה ולהרגיש במידה מסוימת מוגנים ובטוחים. התמיכה במטפלים לאורך זמן בתקופה זו היא חשובה מתמיד.

במסגרת הטיפולים בעמותה נושא הגבולות בטיפול עולה שוב ושוב: עד כמה אנחנו מוכנים להתגמש בתקופה זו כדי לאפשר טיפול? למשל, חלק מהטיפול בטראומה סובב גם סביב סוגיות של התארגנות והגעה ועלינו לשאול עצמנו מתי הטיפול כבר אינו נכון או מיטיב, וזאת לצד הרצון המאד גדול להושיט יד ולסייע לאלו הזקוקים לכך. העומס הרגשי והנפשי על המטפלים גבוה יותר, על רקע החרדה הכללית מהמצב הביטחוני והמדיני ולא פעם על רקע דאגה אישית לקרוביהם עד כדי קושי משמעותי להכיל או להישאר מרוכזים בטיפול. לאורך השנה עבדתי לצד מספר מטפלות מוכשרות שהינן אמהות לחיילים המשרתים במילואים, או שהינן קרובות לחטופים או משפחות חטופים ולא פעם קרבה זו היוותה קושי או חדרה למרחב הטיפולי.

מציאות טראומטית משותפת

במאמרן לגבי התערבויות טיפוליות ב"מציאות טראומטית משותפת" מתארות לביא, נוטמן-שורץ ודקל (2015), את ההשפעות של התערבויות טיפוליות בעת מלחמה בישראל. בטיפול בעת תקופת מלחמה, מסגרת הטיפול נפרצת, מטשטשת או נחלשת עקב אילוצים חיצוניים שאינם בשליטת המטפל או המטופל. הגבולות בין המטפל, המטופל והמציאות החיצונית מתערערים כך שלעיתים המטפל מרגיש מנוחם יותר מכך שהמטופל חווה חוויות שמהדהדות את חוויתו, או במקרים אחרים המטפל עשוי להרגיש מעורער יותר כשעמדותיו ותפיסותיו של המטופל בנושאים מדיניים שונות משלו. כך או כך, הטיפולים מצויים במצב רגיש יותר לחדירות המציאות החיצונית בעת הטיפול, מה שבא לידי ביטוי לעיתים גם באופן קונקרטי כאשר מופעלת אזעקה בזמן המפגש הטיפולי. כמו כן, המחקר מראה כי בתקופת מלחמה מטפלים נוטים לחרוג יותר מגבולות המפגשים, אשר באו לידי ביטוי בפגישות ארוכות יותר, מפגשים או שיחות בטלפון ולעיתים אף מפגשים בבית המטופל.

במסגרת העבודה הטיפולית עם אוכלוסיית שורדי המסיבות, נראה כי מחויבות ורמת הגיוס של מטפלים כלפי מטופליהם, ובפרט באיזורים שהינם מחוץ או מעבר למתרחש בחדר הטיפול, הינה גבוהה מהרגיל. לא פעם עולה הרצון אצל מטפלים להציע ליווי למקום מסוים, תמיכה, עזרה במציאת עבודה, חיבוק. הפרות אלו של הסטינג לעיתים מהוות קרקע המאפשרת מגע אנושי מותאם יותר והינן בעלות אפקט מרפא. במקרים אחרים, הפרות אלו עלולות להחוות כחדירה שאינה מותאמת ופריצה של גבולות הטיפול. דבר זה נכון במיוחד כאשר מטפלים בטראומה שבבסיסה הפרה של מוגנות המרחב. במצבים אלו, פריצת הגבולות עלולה להיחוות כשחזור טראומטי לא מותאם. לפיכך, במסגרת העמותה, עם הזמן התרחשה תנועה אל עבר סטינג קבוע, הנועד לשמור הן על המטופלים והן על המטפלות.

טראומטיזציה משנית

לאור המעורבות האישית, טיפול בזמן מלחמה חושף את המטפלים לרמות גבוהות יותר של טראומטיזציה משנית ושחיקה (לביא ושות', 2015). היטשטשות הגבולות בין המטפל למטופל באה לידי ביטוי לא פעם גם בהזדהות, המובילה לקשיים רגשיים, נפשיים ואף סומטיים. במהלך השנה האחרונה, לא מעט מטפלים שיתפו אותי בתסמינים פזיולוגיים שחשו כאשר נחשפו לסיפור הטראומה של המטופל שלהם. לדוגמא, מטפלת אשר שיתפה בתחושת צמא שחשה כששמעה את סיפור הבריחה של המטופל שלה ומטפלת אחרת ששיתפה בתחושת קיפאון ברגליים נוכח הזדהות עם חווית המטופלת שרגליה היו מקובעות במסתור ללא יכולת לזוז.

בכלל, זוהי תקופה מורכבת עבור מטפלים. אפילו בשאלה הפשוטה שרבים ממטופליי שואלים כשנכנסים בדלת הקליניקה "מה שלומך?". בעבר, התרגלתי לומר "בסדר" או "טוב", כתגובה פשוטה. כיום, אני מרגישה קושי משמעותי יותר במענה לשאלה פשוטה שכזו, אולי התשובה הפשוטה היא פשטנית ולא מתארת את המציאות? אולי היא תחווה אף מנותקת? האם נכון שאחשוף יותר מרגשותיי? איך בכלל עונים לשאלה הזו?

נוכח ההבנה לגבי הקשיים שחווים מטפלים בתקופה זו, כבר בימים הראשונים הוקם מערך הדרכה ותמיכה במטפלים, כאשר מדריכים היו זמינים במסגרת מערך החירום לאורך כל שעות היום לחשיבה, תמיכה והתייעצות. בהמשך, נבנה מערך שלם של תכנים, הכשרות, הדרכות קבוצתיות ופרטניות וליווי של הצוות המנהל על מנת לאפשר החזקה משותפת של הטיפולים ואפשרות לפריקה ולמזעור השחיקה והטראומטיזציה המשנית.

עמותת "לב בטוח" – מענה טיפולי מותאם לשורדי המסיבות

האירועים הקשים שאירעו בשבעה באוקטובר, במהלך מסיבות טראנס, הוביל להבנה המידית כי יש לפעול ולאגד מטפלים עם הכשרה פורמלית, שהינם גם מוכשרים לעבודה עם טראומה וגם מיודעי פסיכדליה, אשר יוכלו לספק מענה חירומי מיידי. כך, הוקם מענה התנדבותי שמטרתו לסייע לשורדי המסיבות בדרום. תחילה, הוקם אתר שהזמין את השורדים להרשם לסיוע. במהלך חודש אוקטובר ניתן סיוע חירומי התנדבותי לכ-2500 שורדי המסיבות ברחבי הארץ. סיוע ראשוני זה כלל שיחת טלפון ראשונית ואפשרות ל-3 פגישות טיפוליות שהתקיימו בקליניקה, בזום, בטלפון ולעיתים אף בבתי השורדים.

בסוף אוקטובר כבר הוקמה עמותה רשומה, אשר חברה לקואליציה הישראלית לטראומה אשר מפעילה את הטיפולים במסגרת "נוהל חרדה". נוהל חרדה מאפשר קבלת טיפול מיידי במצבי משבר, וממומן על ידי הביטוח הלאומי ומשרד הבריאות. תחילה, אושרו לשורדים 12 מפגשים, במהרה הזכאות הורחבה ל-24 מפגשי טיפול ובהמשך גם ל-36 שעות טיפול ולאחרונה גם ל-48 מפגשי טיפול בכפוף לבקשה מיוחדת.

כארגון צעיר, שמחנו לקבל ליווי קליני ומערכתי על ידי עמותת עמך המנוסה. בתחום הניהולי, קיבלנו ליווי לאורך הדרך מקרן רש"י. התחלנו ליצור שותפויות ויחסי עבודה עם ארגונים שונים הפועלים בתחום, עם ארגונים שונים בתחום בריאות הנפש ועם גופי ומנגנוני ממשלה רלוונטיים. נעשו מהלכים משמעותיים לגיוס כספים אשר יאפשרו את המשך הפעילות השוטפת של העמותה. כמו כן, התאמות בבניית הארגון והמערכת הפנימית נדרשו. באותו זמן, הבנו גם כי זהו נושא בעל משמעות מחקרית משמעותית והוקם מחקר גדול בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה אשר בוחן את ההשלכות של טראומה תחת חומרים משני תודעה שונים על ידי מדידה מקיפה של מדדי דיווח עצמי לצד מדדים פיזיולוגים ומוחיים.

כיום, עמותת "לב בטוח" מספקת טיפול פרטני במימון מלא לכ-1000 שורדים, ועובדת עם רשת של כ-400 מטפלים בכל רחבי הארץ. כמו כן, בעמותה מערך פסיכיאטרי ומערך ייעודי לטיפול במקרי חירום ומקרים מורכבים. בנוסף, העמותה מספקת ריטריטים ותהליכים קבוצתיים לשורדים, טיפולי רפואה משלימה וכן מענה למשפחות והורי השורדים.

צוות העמותה מתפלל ומייחל לחזרתם של החטופים הביתה, ומאחל לכולנו ימים שקטים יותר.

על הכותבת – רעות פלונסקר פרידמן

פסיכולוגית קלינית מומחית בקליניקה פרטית בהרצליה. ממקימות עמותת "לב בטוח" ומשמשת כסמנכ"לית ומנהלת קלינית בעמותה. עוסקת בתחום של מזעור נזקים במסיבות ופסטיבלים בעשור האחרון ובשנים האחרונות גם בתחום של פסיכותרפיה פסיכדלית.