תומר פורן, יערה לב ודניאל גולדשטיין
מאז אירועי 7 באוקטובר מערכת בריאות הנפש בישראל מתמודדת עם עומס חסר תקדים וצורך גובר במענים לאוכלוסיות שנחשפו לטראומה רחבת היקף. על בסיס הספרות המקצועית ודוחות עדכניים, טיפול פרטני לבדו אינו מספק מענה לכלל הצרכים, ונדרש מערך רב שכבתי המשלב בין שירותי בריאות הנפש למענים קהילתיים משלימים. בהקשר זה, תמיכת עמיתים מהווה שכבת תיווך בין הקהילה למערכת המקצועית, המסייעת בזיהוי מצוקה, בהפחתת חסמי פנייה ובהכוונה לטיפול.
המאמר הנוכחי סוקר את מודל 'תמיכת העמיתים' ואת הבסיס המחקרי התומך בו, ומציג תיאור מקרה של פיילוט לשילוב עמיתים תומכים מעמותת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי) במלונות מפונים במהלך מלחמת "שאגת הארי". חידושו של המאמר הוא בהצעת מודל יישומי לשילוב תמיכת עמיתים במצבי חירום ובהמחשת היתכנותו באמצעות פיילוט. ממצאי הספרות והפיילוט מצביעים על כך שהרחבת המודל עשויה לחזק את רצף המענים בבריאות הנפש, להפחית עומסים על המערכת ולתרום לחוסן הקהילתי בישראל.
תמיכת עמיתים (Peer Support) היא גישה לפיה אנשים בעלי ניסיון חיים דומה מסייעים לאחרים המתמודדים עם אתגרים דומים. גישה זו אינה נשענת על סמכות קלינית, אלא על "מומחיות מניסיון" (Experiential Knowledge), המאפשרת יצירת מרחב בטוח, לא שיפוטי ומעצים, המפחית בדידות ומעורר תקווה מתוך הבנה הדדית.
בספרות המחקרית מתועד שימוש נרחב בתמיכת עמיתים בתחומי בריאות נפש, כגון: מערכי אשפוז ומרפאות חוץ פסיכיאטריות (Fortuna et al., 2022), במרפאות חוץ ייעודיות לווטרנים המתמודדים עם פוסט טראומה (Kumar et al., 2019), תוכניות חוסן והתערבויות בקהילה בקרב כוחות הביטחון, לוחמים משוחררים וארגוני הצלה (Smith-MacDonald et al., 2022). גם בישראל מתחילות להופיע התערבויות מבוססות תמיכת עמיתים כמו "ממשיכים בחיים" בצה"ל ותכנית "תמיכת עמיתים" של עמותת נט"ל, המתוארת במאמר זה, ופועלת בארגונים כמו עמותת "הלם קלאב" – עמותה של מתמודדי פוסט טראומה שמסייעים למתמודדים אחרים.
חשוב לציין כי תמיכת עמיתים אינה מהווה חלופה לתחום הטיפול. כפי שבתחום הרפואה קיימים חובשים, מגישי עזרה ראשונה ופרמדיקים בשטח, כך פועלים גם תומכי העמיתים; הם אינם מחליפים פסיכולוגים, פסיכיאטרים או עובדים סוציאליים, ואינם מבצעים התערבויות הדורשות הכשרה ייעודית, כפי שחובש אינו מחליף רופא. עם זאת, הם מאפשרים מתן מענה ראשוני ותמיכה רגשית, המסייעים בהפחתת העומס על צוותי הטיפול ומשמשים קו ראשון לאיתור מצוקה ולהכוונה לטיפול בעת הצורך. בנוסף, גישה זו כוללת רכיבים ייחודיים של הדדיות, הבנה ותחושת שותפות למסע, שלעתים תרפיה קלאסית אינה יכולה לספק בשל המרחק הטיפולי המובנה בה.
הספרות המקצועית מצביעה על כך שתמיכה חברתית היא אחד מגורמי ההגנה המשמעותיים ביותר בהתמודדות עם טראומה Shakespeare-Finch & Obst, 2019)). מחקרים מראים כי אדם שמרגיש שהוא נתמך על ידי חברים, עמיתים והקהילה סביבו, נוטה לחוות פחות תסמינים טראומטיים ולהתאושש טוב יותר לאורך זמן (Prati & Pietrantoni, 2010). יעילותה של תמיכת עמיתים נשענת על כמה עקרונות מרכזיים (Fortuna et al., 2022):
● חשיפה עצמית מכוונת (Intentional Self-Disclosure) – בניגוד למטפל השומר על עמימות יחסית, עמיתים נוטים לשתף מחוויית ההתמודדות וההחלמה כדי להמחיש כי שינוי אפשרי.
● הדדיות ושוויוניות – קשר בין עמיתים מבוסס על שותפות בגובה העיניים ולא על היררכיה, ובכך מפחית חסמים לפנייה לעזרה, ובהם סטיגמה וחשש משיפוטיות.
● תיאוריית הלמידה החברתית – תמיכת עמיתים מבוססת על למידה חברתית, שבמסגרתה העמית התומך משמש מודל לחיקוי ומדגים דרכי התמודדות יום יומיות עם תסמינים ומצוקה.
בהקשרי טראומה, תמיכת עמיתים עולה בקנה אחד עם מושג ה"מלווה המומחה" (Expert Companion) בתיאוריית הצמיחה הפוסט־טראומטית (Posttraumatic Growth; PTG) של טדסקי וקלהון (Tedeschi & Calhoun, 1996). לפי גישה זו, אחד הרכיבים החשובים המאפשרים צמיחה הוא קיומו של אדם המלווה את התהליך, שאינו מנסה לתקן את המתמודד אלא שוהה איתו בתוך הכאב, בצורה לא שיפוטית וקשובה, ומסייע לבנייה מחדש של סיפור החיים של המתמודד מתוך השברים שהותירה הטראומה. עמית תומך יכול לשמש אותו "מלווה מומחה" והוכחה חיה לכך שניתן לחיות לצד התסמינים הפוסט-טראומטיים, לנהל את ההתמודדות ואף לצמוח ממנה.
לצד הבסיס התאורטי, מצטברות עדויות מחקריות התומכות בתמיכת עמיתים: מהספרות עולה כי היא תורמת לחיזוק התקווה, ההעצמה, המעורבות בטיפול והתפקוד החברתי, ולהפחתת מצוקה נפשית בקרב מתמודדי בריאות הנפש (Chinman et al., 2014; Fortuna et al., 2022; Pfeiffer et al., 2011). בהקשרים של טראומה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), נמצא כי תמיכת עמיתים מחזקת תחושת שייכות, תהליכי החלמה והסתגלות לאחר אירועים קשים (Kumar et al., 2019). ממצאים אלה מחזקים את התפיסה לפיה תמיכת עמיתים היא מנגנון משמעותי לקידום החלמה, חוסן אישי והשתלבות מחודשת בקהילה.
כאמור, לתמיכת עמיתים יתרונות עבור המתמודד, התומך ומערכת בריאות הנפש, ובהם חיזוק תחושת השייכות, קידום תהליכי החלמה והפחתת העומס על צוותי הטיפול. ואולם, גישה זו אינה חפה מחסרונות ומסיכונים פוטנציאליים: מתוך היעדר הסטינג הטיפולי ומהקרבה הנוצרת בין התומך והנתמך, קיימת סכנה להתפתחות יחסים תלותיים, חשיפה לעומס רגשי ללא הגנות מתאימות וחריגה מגבולות התפקיד. דוגמא לכך יכולה להיות כאשר תומכים מנסים לתת עצות רפואיות או קליניות שאינן בסמכותם (Hundt et al., 2015). בנוסף, קיימת סכנה לטראומטיזציה משנית בקרב העמית התומך, וכן הצפת טראומה וטריגרים הדדית.
מכאן, שתמיכת עמיתים אינה יכולה להתנהל באופן ספונטאני וללא פיקוח; יש צורך בהכשרה מקיפה ומקצועית, מובנית וממושכת, לצד ליווי והדרכה (Supervision) מצד גוף מקצועי ומוסמך. ההכשרה המקצועית מלמדת את העמיתים כיצד להשתמש בחשיפה עצמית באופן מבוקר ובטוח, כיצד להציב גבולות ברורים וכיצד לזהות "נורות אדומות" המצריכות הפניה מיידית לטיפול קליני מוסמך (Hundt et al., 2015; Kelley et al., 2025).
החיים בישראל כרוכים לאורך שנים בחשיפה לאיומים ביטחוניים, שירות צבאי, אובדן, פציעה, עקירה ואי-ודאות. בהתאם לכך, מערכת בריאות הנפש הציבורית מתמודדת זה שנים עם עומס מתמשך, מחסור בכוח אדם וזמני המתנה ממושכים (מבקר המדינה, 2025; דוידוביץ' ולב, 2024). מלחמת "חרבות ברזל" ואירועי ה-7 באוקטובר החריפו את העומס והרחיבו את מעגלי החשיפה בקרב לוחמים, מגישי עזרה ראשונה, מפונים, נפגעים, בני משפחותיהם וקהילות שלמות.
בהתאם, דוח עמותת נט"ל (2025) מתאר עלייה חדה בפניות לקווי הסיוע ולמענים קהילתיים, לצד עליה בתסמיני טראומה, פוסט-טראומה, דיכאון וחרדה. עם זאת, היקף המצוקה הנפשית, במיוחד במצבי חירום, אינו מתורגם בהכרח לפנייה לעזרה.
לפי דוח מבקר המדינה (2025), כ-38% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל דיווחו על תסמינים נפשיים ברמה בינונית עד חמורה לאחר ה-7 באוקטובר, אך רק כ־0.6% פנו לקבלת טיפול נפשי, ו-76% מהסובלים מתסמינים חמורים לא פנו כלל. פער זה מלמד כי גם כאשר הצורך הטיפולי נרחב, הפנייה לעזרה מקצועית נותרת נמוכה. הספרות מייחסת זאת לחסמים כגון סטיגמה, הימנעות, קושי בזיהוי הצורך בטיפול וחשש מפנייה לעזרה (Spoont et al., 2020; Schreiber & Renneberg, 2017). נוסף על כך, גם הפונים לטיפול אינם תמיד זוכים למענה בזמן סביר, בשל עומס מתמשך ומגבלות מערכתיות בשירותי בריאות הנפש בישראל (דוידוביץ' ולב, 2024).
מכאן שיש לבחון מחדש את מערך בריאות הנפש בישראל בכלל, ובמצבי חירום בפרט. לפי קריבוי ורוזנטל (2025), נדרש שינוי פרדיגמה לעבר מודלים מבוססי החלמה, באמצעות פיתוח מענים קהילתיים ושילוב גורמי סיוע שאינם קליניים. ברוח זו, גם דו"ח עמותת נט"ל (2025) קורא להרחבת החוסן הקהילתי "בקנה מידה לאומי באמצעות התערבויות קבוצתיות, מניעה שניונית וגשרים שיטתיים בין המענים הקליניים לקהילתיים".
קולות דומים עולים גם מדו"ח הוועדה לבחינת המענה הלאומי לטיפול ושיקום נפגעי טראומה (2026), הקורא לפיתוח מערך שירותים רב־שכבתי; וממאמרם של הובפול ועמיתיו (Hobfoll et al., 2007), המדגיש את חשיבות תחושת הביטחון, ההרגעה, המסוגלות והחיבור החברתי בהתערבות לאחר טראומה. מכאן, שנדרש רצף מענים נגיש, המכיר בכך שהמערכת המקצועית לבדה אינה יכולה לשאת את מלוא הנטל.
ענף חוסן וקהילה בעמותת נט"ל הוא מהגופים המובילים בתחום תמיכת העמיתים בישראל. החל משנת 2025 מפעילה העמותה קורס הכשרה ייעודי לתמיכת עמיתים, הנמשך כשלושה חודשים ומיועד לאנשים בעלי ניסיון בהתמודדות עם טראומה. לאחר מיון שנעשה על ידי אנשי מקצוע, המשתתפים רוכשים ידע וכלים בתחום העזרה הראשונה הנפשית, החוסן והטראומה. עם סיום ההכשרה הם משתלבים במערכי ליווי והדרכה של העמותה ופועלים כתומכי עמיתים, בין היתר במסגרת ארגון "הלם קלאב". עד כה התקיימו למעלה משבעה מחזורי הכשרה.
על רקע מלחמת "שאגת הארי" והצורך הגובר במענים נפשיים זמינים וקהילתיים, יזמה עמותת נט"ל פיילוט לשילוב עמיתים תומכים במלונות שאליהם פונו תושבים מאזורים שונים בארץ. הפיילוט התקיים בחודשים מרץ-אפריל 2026 בשלושה מלונות: יערים במעלה החמישה, שערי ירושלים ולאונרדו קלאב ים המלח, ובשלבים שונים של הפינוי: מן הימים הראשונים ועד כשבועיים וחצי לאחריו. לפיילוט צורפו שלושה בוגרי תוכנית ההכשרה לתמיכת עמיתים של עמותת נט"ל, שנבחרו על ידי אנשי המקצוע שליוו את פעילות המלונות על בסיס היכרות מוקדמת והתאמתם לתפקיד.
טרם תחילת הפעילות התקיימה עם העמיתים שיחת הכנה, שכללה את הבהרת מטרות הפיילוט, גבולות התפקיד, סוגי הפניות המתאימות להתערבות עמיתים ומצבים המחייבים הפניה לאנשי מקצוע. נוסף על כך, ניתנו דגשים לשמירה עצמית, זיהוי עומס רגשי ופנייה להתייעצות. שעות הפעילות הוגבלו לארבע שעות למשמרת כדי למנוע שחיקה, ובמהלכן שולבו הפסקות לעיבוד החוויות עם איש המקצוע המלווה. כל משמרת הסתיימה בשיחת סיכום ומשוב.
מטרות הפיילוט היו:
· לחזק את תחושת הביטחון, השייכות והרצף של המפונים
· לאתר מוקדם סימני מצוקה ולהפנותם לגורמי טיפול בעת הצורך
· להפחית את העומס על הצוותים המקצועיים באמצעות מענה משלים, בלתי פורמלי וקהילתי
בהתאם לכך, העמיתים קיימו מפגשים יחידניים או זוגיים ושימשו כתובת אנושית נגישה "בגובה העיניים" עבור מי שנזקקו לשיחה, לפריקה רגשית, לתיקוף ראשוני או להכוונה, מבלי להוות תחליף לטיפול מקצועי.
אנשי המקצוע של נט"ל, שהכירו את המפונים מעבודתם במלונות טרם הפעלת הפיילוט, הפנו לפיילוט את המפונים שנמצא כי יוכלו להפיק תועלת מליווי על ידי העמיתים. לעומתם, מפונים שהציגו מצבי חרדה חמורים, ביטויי אובדנות או מורכבויות קליניות אחרות המשיכו לקבל מענה מאנשי טיפול. מבנה עבודה זה איפשר שילוב בטוח ומבוקר של עמיתים תומכים, תוך שמירה על גבולות התפקיד, ליווי מקצועי ורווחת העמיתים התומכים.
בסיום הפיילוט נערכו שיחות משוב עם העמיתים התומכים ועם אנשי הטיפול שנכחו במלונות. יודגש כי לא נערכו שיחות משוב עם המפונים עצמם מתוך רגישות והתחשבות במצבם. מתוך שיחות המשוב עלו שלושה נושאים מרכזיים:
1. נגישות וזמינות – ממצאי הפיילוט מצביעים על כך שנוכחות העמיתים התומכים יצרה ערך ממשי לקהילה. נראה כי אופייה הבלתי פורמלי של התמיכה, לצד המפגש האנושי הבלתי אמצעי, הפחית חסמים לפנייה לעזרה במצבי דחק אקוטיים ואיפשר נגישות גבוהה יותר לתמיכה ראשונית: כפי שתיאר אחד העמיתים: "הצורך הפשוט מצד המפונים לדבר, לשתף, לעבד את הדברים ממש ממש בולט"; עמיתה אחרת ציינה כי "הנוכחות בשטח המחישה עד כמה הפיילוט הזה נדרש בשטח ומדויק", והוסיפה כי המענה "בגובה העיניים פוגש בדיוק את המטרה של מתן מענה משלים בקהילה". דברים אלה ממחישים כי במצבי עקירה, אי ודאות ושחיקה רגשית, התמיכה הראשונית אינה נשענת רק על מומחיות קלינית, אלא גם על זמינות, נגישות ויכולת לפגוש את האדם במרחב פחות פורמלי.
2. מיון ותעדוף – תרומה מרכזית נוספת של העמיתים הייתה יצירת "גשר" בין הקהילה לבין מערך הטיפול. כמה מן העמיתים תיארו כיצד הצליחו לקיים הבחנה ראשונית בין צורך בשיתוף ותמיכה לבין צורך בהפניה טיפולית. כך, למשל, נאמר בשיחות המשוב: "ידענו להפנות את האנשים לדמות טיפולית מתאימה, מבלי לחצות את גבולות התפקיד שלנו". מטפל מטעם נט"ל שליווה את הפיילוט סיכם זאת באופן ישיר: "העמיתים התומכים הם משאב חיוני ומדויק לצורך כיום". אשת מקצוע נוספת התייחסה לשילוב העמיתים שסיפק "זוג עיניים נוספות" לאיתור מצוקה, הכוונה וליווי, ובכך הפחית עומס מאנשי המקצוע ואפשר להם להתמקד בהתערבויות מורכבות יותר.
3. ליווי מתמשך ורציף – הפיילוט, שהתקיים מספר פעמים בכל מלון לאורך כשבועיים וחצי, הדגיש את חשיבות המענה הרציף. בימים הראשונים לאחר הפינוי בלט צורך מוגבר בפריקה, בסיפור האירוע ובתיווך רגשי ראשוני, בעוד שבשלבים מאוחרים יותר הצורך נעשה לעיתים מעודן יותר, אך לא נעלם. באחת העדויות תואר כך: "מפונים טריים... צריכים מפגש אנושי ראשוני", ואילו בהמשך עצם הנוכחות העקבית הפכה ל"עוגן משמעותי ומוערך בקהילה". במובן זה, הפיילוט מעיד כי תמיכת עמיתים אינה רק התערבות נקודתית, אלא רכיב שיכול לחזק רצף, אמון וחיבור בין קהילה, ארגון ומערכת טיפולית רחבה יותר.
לצד תרומתו היישומית של הפיילוט, יש להתייחס גם למגבלותיו. מדובר בפיילוט ראשוני שהופעל במספר מצומצם של מלונות ובשיתוף של שלושה עמיתים תומכים בלבד, ולכן אין לראות בממצאיו הוכחה ליעילות המודל או להכללתו למצבי חירום אחרים. נוסף על כך, הממצאים מבוססים על משובי העמיתים ואנשי המקצוע שליוו את הפעילות, ללא משוב ישיר מן המפונים, מתוך רגישות למצבם. לפיכך, יש לראות בתיאור המקרה המחשה ראשונית להיתכנות שילובם של עמיתים תומכים במצבי חירום, ולא מחקר להערכת יעילות. מחקרים עתידיים יוכלו לבחון את תרומת המודל באמצעות מדדי תוצאה, משוב ממקבלי השירות והשוואה למודלים אחרים של תמיכה קהילתית.
הסקירה ותיאור הפיילוט שהוצגו במאמר מצביעים על כך שתמיכת עמיתים עשויה להוות רכיב משמעותי במערך בריאות הנפש בשגרה ובחירום. במצבי טראומה רחבת היקף, כפי שחווה החברה הישראלית מאז אירועי ה-7 באוקטובר, טיפול פרטני לבדו אינו יכול לתת מענה לכלל הצרכים. נדרש מערך רב שכבתי המשלב מענים קהילתיים נגישים. בהקשר זה, תמיכת עמיתים משמשת שכבת תיווך בין הקהילה לבין השירותים המקצועיים ומסייעת בזיהוי מצוקה, בהפחתת חסמי פנייה, בחיזוק תחושת השייכות ובהכוונה לטיפול.
הפיילוט המוצג במאמר זה ממחיש את הפוטנציאל של שילוב עמיתים תומכים במערך בריאות הנפש. כאשר פעילותם מתקיימת במסגרת מקצועית ברורה, הם יכולים להוות מענה משלים, נגיש ובלתי מאיים, התורם להפחתת בדידות, לאיתור מוקדם של מצוקה, להפניה לגורמי טיפול ולהפחתת העומס על אנשי המקצוע.
לאור ממצאי הספרות והפיילוט, מומלץ להרחיב את שילובם של עמיתים תומכים בעמותות, בארגונים ובשירותי בריאות הנפש בישראל, וכן לפתח מערכי תמיכת עמיתים ייעודיים למצבי חירום, ובהם מלחמות, פיגועים, אסונות טבע ואירועי חירום אזרחיים. הרחבה זו צריכה להיעשות תוך הקפדה על הכשרה, ליווי מקצועי, התאמה למאפייני הקהילה ותיעוד שיטתי של תהליכי העבודה ותוצאותיהם.
המשך פיתוח, מחקר והערכה של מודל זה עשויים לבססו כרכיב בר הטמעה במערך בריאות הנפש בישראל ולחזק את החוסן הקהילתי במגוון מצבי משבר. אף שהפיילוט המתואר במאמר מצומצם בהיקפו, הוא ממחיש את היתכנות שילובם של עמיתים תומכים כחלק ממערך מקצועי בשגרה ובחירום.
בפיילוט השתתפו שלושה בוגרי הכשרת תמיכת עמיתים של עמותת נט"ל: תמנה דיין, דוד לב טוב ואלי סינגלובסקי, לצד אנשי המקצוע רויטל אוברגוט, יוני זיגלמן וד"ר טלי ליבר. כל המשתתפים הסכימו לפרסום שמם.
תומר פורן – קרימינולוג קליני, מטפל במרפאת משהב"ט במעלה הכרמל ובמרכז ניב ניראל לטיפול בטראומה. מנחה קבוצות בנט"ל, הנחה שלוש הכשרות לתמיכת עמיתים בנט"ל, יזם וליווה את פיילוט ההתערבות במלחמת "שאגת הארי".
יערה לב – פסיכולוגית ומנחת קבוצות (מ.ר. 27-191424), בוגרת M.A בפסיכולוגיה חברתית מאונ' ת"א ותכנית החוסן של אונ' רייכמן והפ"י. עובדת בעמותת נט"ל כמנהלת פרויקט לחיזוק החוסן בקרב צעירים, ובוגרת מחזור 6 של תמיכת עמיתים בעמותה.
דניאל גולדשטיין – עובד סוציאלית קהילתי עם התמחות בתחום חוסן וטראומה, מנהל את ענף קהילה בעמותת נט''ל, מנחה קבוצות ומנהל את פיתוח מודל העמיתים התומכים של עמותת נט''ל.
דוידוביץ', נ', ולב, נ'. (2024). מערכת הבריאות בישראל, 2024: בין חוסן לאתגרים מתמשכים. מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל. נשלף מתוך https://www.taubcenter.org.il/wp-content/uploads/2025/01/Health-2024-HEB.pdf
מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. (2025). הטיפול בבריאות הנפש בעקבות אירועי שבעה באוקטובר 2023 ומלחמת חרבות ברזל. ספריית הדיגיטל – משרד מבקר המדינה ונציבות תלונות הציבור. נשלף בתאריך 27 ביוני 2026, מתוך https://library.mevaker.gov.il/sites/DigitalLibrary/Documents/2025/Swords-of-Iron-1/2025-Swords-of-Iron-100.pdf
נט"ל – נפגעי טראומה על רקע לאומי. (2025). המחירים ה(לא) שקופים של טראומה ופוסט־טראומה: השלכות ישירות, עקיפות ומאקרו־כלכליות. נשלף מתוך https://www.natal.org.il
נט"ל – נפגעי טראומה על רקע לאומי. (2025). שנתיים של עשייה בצל המלחמה. נשלף מתוך https://www.natal.org.il
צה״ל. (2024). פוסט טראומה (PTSD): הלום קרב, מנטורים ממשיכים בחיים – שיקום, פציעה, הכרה ובריאות הנפש. אתר צבא ההגנה לישראל. נשלף מתוך https://www.idf.il/אתרי-יחידות/יומן-המלחמה/כל-הכתבות/
Chinman, M., George, P., Dougherty, R. H., Daniels, A. S., Ghose, S. S., Swift, A., & Delphin-Rittmon, M. E. (2014). Peer support services for individuals with serious mental illnesses: Assessing the evidence. Psychiatric Services, 65(4), 429–441. https://doi.org/10.1176/appi.ps.201300244
Fortuna, K. L., Solomon, P., & Rivera, J. (2022). An update of peer support/peer provided services: Underlying processes, benefits, and critical ingredients. Psychiatric Quarterly, 93(2), 571–586. https://doi.org/10.1007/s11126-022-09971-w
Hundt, N. E., Robinson, A., & Arney, J. (2015). Veterans’ perspectives on benefits and drawbacks of peer support for posttraumatic stress disorder. Military Medicine, 180(8), 851–856. https://doi.org/10.7205/MILMED-D-14-00536
Hobfoll, S. E., Watson, P., Bell, C. C., Bryant, R. A., Brymer, M. J., Friedman, M. J., ... & Ursano, R. J. (2007). Five essential elements of immediate and mid–term mass trauma intervention: Empirical evidence. Psychiatry: Interpersonal and Biological Processes, 70(4), 283-315
Kelley, C., Garner, S.-B., Tedeschi, R. G., Moore, B. A., Alldredge, C., Kinman, J., Greene, T., & Elkins, G. R. (2025). Facilitating posttraumatic growth among U.S. military veterans: Evaluating an innovative training program. Journal of Loss and Trauma, 30(7), 897–916. https://doi.org/10.1080/15325024.2024.2448332
Krivoy, A., & Rosenthal, G. (2025). Wake-up call for recovery: a paradigm shift to address the deep crisis in Israel’s public mental health services in the shadow of October 7, 2023
Israel Journal of Health Policy Research, 14(1), 6. Kumar, A., Azevedo, K. J., Factor, A., Hailu, E., Ramirez, J., Lindley, S. E., & Jain, S. (2019). Peer support in an outpatient program for veterans with posttraumatic stress disorder: Translating participant experiences into a recovery model. Psychological Services, 16(3), 415–424. https://doi.org/10.1037/ser0000269
Pfeiffer, P. N., Heisler, M., Piette, J. D., Rogers, M. A. M., & Valenstein, M. (2011). Efficacy of peer support interventions for depression: A meta-analysis. General Hospital Psychiatry, 33(1), 29–36. https://doi.org/10.1016/j.genhosppsych.2010.10.002
Prati, G., & Pietrantoni, L. (2010). The relation of perceived and received social support to mental health among first responders: A meta-analytic review. Journal of Community Psychology, 38(3), 403–417. https://doi.org/10.1002/jcop.20371
Schreiber, A., & Renneberg, B. (2017). Perceived barriers and facilitators of mental health service utilization in adult trauma survivors: A systematic review. Clinical Psychology Review, 52, 52–68. https://doi.org/10.1016/j.cpr.2016.12.001
Shakespeare-Finch, J., & Obst, P. L. (2019). The influence of giving and receiving social support on the psychological outcomes of two trauma-exposed samples. Journal of Loss and Trauma, 24(3), 253–270. https://doi.org/10.1080/15325024.2019.1652407
Smith-MacDonald, L., VanderLaan, A., Kaneva, Z., Voth, M., Pike, A., Jones, C., & Bremault-Phillips, S. (2022). “Putting down and letting go”: An exploration of a community-based trauma-oriented retreat program for military personnel, veterans, and RCMP. Trauma Care, 2(2), 95-113
Spoont, M., Greer, N., Su, J., Fitzgerald, P., Rutks, I., & Wilt, T. J. (2020). Barriers and facilitators to help-seeking for individuals with posttraumatic stress disorder: A systematic review. Journal of Traumatic Stress, 33(2), 137–150. https://doi.org/10.1002/jts.22456
Tedeschi, R. G., & Calhoun, L. G. (1996). The Posttraumatic Growth Inventory: Measuring the positive legacy of trauma. Journal of Traumatic Stress, 9(3), 455–471
