חני בירן פתחה את דבריה בדברי תודה וברכה, תוך התייחסות לתחנות חייה ולשלל המסגרות האקדמאיות והמקצועיות בהן לקחה חלק. בירן ציטטה מהביוגרפיה של פרימו לוי: ״פרימו לוי היה נוהג לסתור את עצמו, ועל פי רוב הצדק היה עמו״. בירן טענה כי משפט זה מתאר באופן מדויק גם את ביון, אשר עבורו סתירות פנימיות הן חלק מהחיים. בירן הציעה כי החופש לחשוב את הבלתי ממוסד, הוא שאפשר לביון להגיע אל פואטיקה מדעית. למרות זאת, טענה בירן, ביון היה צנוע מאוד ולא דמיין שקהלים שלמים יסתקרנו מרעיונותיו. בסיום דבריה, טענה בירן כי חוכמתו של ביון היא באומץ שלו להתבונן באדם באשר הוא – פשוט אדם.
