נעמי ברונפמן-הולר, אשר הייתה מדריכתה של חני בירן, התייחסה לאופן בו בירן תיארה את עצמה בספרה: לדבריה, בירן מתארת עצמה כבת אדם וכפסיכואנליטקאית אשר מתפתחת וצומחת בתוך הקשר פוליטי, חברתי ותרבותי, מה שמאפשר לה לראות את עצמה ואת האחר מתוך זוויות מבט שונות. הדיאלוג בין זוויות המבט הללו, מביא שינוי וחידוש. ברונפמן-הולר דנה ב-״כלא של הפסיכואנליזה״ – כאשר רעיון גאוני הופך לכלא, מפני שאנשים מפסיקים לחשוב. בהקשר זה, התייחסה למיתוס המבוך – מקום שהוא בו-זמנית מבצר מגן, וגם בית כלא. למבוך יש מרכז, אך אין בו הזדמנות לגילוי או פענוח. ברונפמן-הולר הציעה כי הדיון עם בירן מאפשר חידוש מחשבתי, דיון פורה, והיחלצות מתוך המבוך.
