פרופ׳ יולנדה גמפל התייחסה למצב הפוליטי הרגיש בישראל, וטענה כי שתי הקבוצות בשני צידי הקונפליקט רוויות בתכנים של העברה בין דורית. לדבריה, המרחב כל כך רווי, עד כי אין מקום ליצור מרחב לחשיבה ולהכרה באחר. פרופ׳ גמפל הזכירה כי ביון מקדם כמה הנחות הקשורות לתהליך האיסוף של חלקיקי תוכן לכדי חשיבה. כך, על מנת שתהליך זה יוכל להתקיים, נחוצים תנאים מסוימים, ומכשיר שלוקח על עצמו את תהליך החשיבה. אם התנאים מתקיימים, ניתן לפתח את יכולת המחשבה, המאפשרת לשאת תסכול. יתרה מכך, רק מול תסכול עולה הצורך לחשוב. פרופ׳ גמפל הזכירה כי המחשבה מתמודדת עם המחשבות, ולא נובעת מהן. פרופ׳ גמפל הדגימה וחיברה את הדברים לתיאורי מקרה מתוך ספרה של חני בירן. בסיום דבריה התייחסה פרופ׳ גמפל להתבוננותו הייחודיות של ביון בסיפור האדיפלי.
