פרופ׳ דנה אמיר הציגה את ההבחנה אשר עורכת אלינה שלקס בין ״לא-כלומיות״ – חלל ריק פסיבי, הנכון להתמלא בייצוגים, לבין ״חור שחור״, אשר שואב אקטיבית אל תוך תהום חוסר הקיום, ואופייני למקרים רגרסיביים יותר, פסיכוטיים או אוטיסטיים. פרופ׳ אמיר הקבילה את ההבחנה הזו להבחנה בין רחם לבין בולען, והציעה כי ניתן להשתמש בהבחנה הזו הן כדי להבחין בין אובייקטים, והן כדי להבחין בין מצבי צבירה שונים של אותו אובייקט. בהמשך, התייחסה פרופ׳ אמיר לרעיונותיה של שלקס בדבר חרדות היפוכונדריות והקשר שלהן לחלימה בהקיץ, תוך שהיא מאירה שלושה מימדים של התופעה ההיפוכונדרית. בסיום הדברים, התייחסה פרופ׳ אמיר למושגים ״רעלת הטיפול״ ו-״כפיל שקט״ אשר טבעה שלקס.
