ד״ר בעז שלגי תיאר את ההתבוננות שלו באימת הנפילה, ואת האופן בו ניתן להתמודד עם האימה הזו בתוך הצמד הטיפולי. הבעיה היא, טען ד״ר שלגי, שחווית הנפילה הורסת כל קשר אנושי, כל יכולת לתקשר את האימה והכאב, ואף לחוש אותם ככאלו. לכן, בטיפול, עלינו ליצור חוויה מתוך אי-חוויה, וליצור תקשורת מתוך אי-תקשורת. ד״ר שלגי ביקש להבחין בין ״ליפול בנוכחות״, לבין ״ליפול עם״. ד״ר שלגי טען כי פעמים רבות בטיפול, מתוך עצם היציאה של המטפל אל אזורי אימת הנפילה של המטופל, הוא נתקל במקומות בהם הוא פוגש את אימת הנפילה שלו עצמו. כך, המטפל והמטופל נופלים יחדיו, פעם זה נופל וזה מחזיק, ופעם להיפך. הנפילה עם (ולא הנפילה בנוכחות), היא הדרך היחידה למצוא דרך לשאת את אימת הנפילה, וליצור חיים חדשים.
