במסגרת הרצאתה התייחסה ד"ר שלו לתפיסת אבל של ילדים בימי שגרה, בימי זיכרון ובתקופת הקורונה. ד"ר שלו סקרה את המאפיינים הנפוצים של תגובות ילדים לאובדן, והציגה כיצד עמדותיהם של מבוגרים משפיעות על תהליכי האבל וההתמודדות הרגשית של ילדים. לדבריה, כל ילד שבוגר מספיק כדי לאהוב – בוגר מספיק גם כדי להתאבל, בצורה ובדרך המותאמת לשלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. בהתייחס לתקופת הקורונה, טענה כי ילדים אשר מתמודדים עם מצב של אבל בעת הנוכחית זקוקים אף יותר מתמיד לתמיכה, הבנה ונחמה מצד המבוגרים סביבם, מכיוון שחווית השגרה המוכרת להם מופרת ומשתנה מיום ליום. בהקשר זה, הדגישה כי ילד שאיבד אדם קרוב לו זקוק מעל הכל לידיעה כי הוא אהוב, מוגן, ויש מי שיטפל בו ונמצא לצדו.
