במסגרת הרצאתו סקר ד"ר מדג'ר את תסמיני הדיכאון הנפוצים בקרב ילדים, ופתח בסקירת המאפיינים של תסמיני הדיכאון הנפוצים. בהקשר זה, הדגיש כי מכיוון שתסמינים אלו אינם מקבלים ביטוי סטריאוטיפי הרי שהם עלולים להקשות על זיהוי שלהם (התפרצויות זעם כביטוי לירידה במצב הרוח). ד"ר מדג'ר התייחס לגורמי סיכון כלליים לדיכאון בקרב ילדים ואל האופן בו אלו עלולים להתגבר בתקופת הקורונה. בהמשך דבריו, הציג קווים מנחים לזיהוי (תשומת לב לסימנים), למניעה (דוגמת חיזוק אוטונומיה לצד קשרים חברתיים משמעותיים) וכן להתערבות ראשונית בעת הצורך (קבלה של רגשות, פנייה לייעוץ מקצועי, עידוד התנהגויות מגנות ועוד).
