בהרצאתה, מאיה שבאלבו עסקה בתהליכי מטמורפוזה מאישה לחיה בספרות באמצעות שתי יצירות - "חזירויות" מאת הסופרת הצרפתיה מרי דריאסק ו"מאישה לשועלה" מאת דייויד גארנט. בדבריה ביקשה שבאלבו לתהות על תפקיד השפה והאילמות המאפיינים את ההפיכה לחיה, ועל תפקיד ושפת הגוף (כאישה, חיה או כמצב ביניים טרנספורמטיבי) בעצם הצורך והאפשרות לספר סיפור. בהתמקדות בגוף הנשי כמהווה אופוזיציה המאיימת מעצם היותה על הסדר התרבותי והחברתי, ובהתייחסות לתיאוריות פמיניסטיות מרכזיות וסיפורי מטמורפוזה, שבאלבו טענה כי הללו מציעים נרטיבים שונים אפשריים של כינון סובייקטיביות למרות, ואולי אף בזכות, נזילותו של הגוף.
