ד"ר עפרה אשל, ראש מסלול "הזרם העצמאי בפסיכואנליזה–פורצי דרכים", הציעה מכיוון אחר התייחסויות למקרה הקשה של ביון מתוך החשיבה של ויניקוט ושל ביון עצמו, שבשנים אלה מתהווה שינוי רדיקלי בתיאוריה והטכניקה הפסיכואנליטית שלו, אך הוא בפער גדול מתיאורי עבודתו הקלינית. היא הדגישה כיצד הרגרסיה הטיפולית אצל ויניקוט היא הדרך והתקווה לתיקון למי שלא זכה בילדותו באם טובה-דיה, ואת הקושי של ביון ללכת עם המטופלת שלו אל הכשלים הטראומתיים המוקדמים של ילדותה, ובכך לאפשר איתו הזדמנות חדשה להתפתחות.
