להיראות או לא להיראות זאת השאלה | חשיבה מחודשת מפרספקטיבה התייחסותית על תשוקה ואימה בהעברה נגדית | חשיפה עצמית של מטפלים | מגע כתיקוף התייחסותי
שיתוףכתב עת מקצועי לפסיכותרפיה - גיליון 2/20
עבור מטפלים רבים המחשבה על פסיכולוגיה התייחסותית ואינטרסובייקטיבית נקשרת עם עבודה טיפולית אימפולסיבית ובעלת גבולות רופפים. דומה כי על אף השינויים התיאורטיים שהתרחשו בעולם הטיפולי, ישנה מידה מסוימת של הסתייגות וחוסר נוחות אל מול הנכחת הסובייקטיביות של המטפל. לפיכך, על אף עדויות מחקריות רבות אשר מלמדות על כוחה של חשיפה עצמית כהתערבות טיפולית, נראה כי עיקרון הנייטרליות מלווה את עבודתם של מטפלים ומטפלות מכל התחומים. אל מול מגמה זו, הוגים התייחסותיים שונים מציינים כי דווקא שימור נוקשה של גבולות אשר נשען על פחד, עשוי לייצר סביבה טיפולית עוינת שאינה קשובה לצרכי המטופל. בגיליון הנוכחי אנו מביאים את הדיון התיאורטי העשיר סביב שאלת הסובייקטיביות של המטפל ותפיסת הטיפול מפרספקטיבת 'פסיכולוגיה של שני אנשים'.
נפתח עם סקירת ערב העיון 'להיראות או לא להיראות זאת השאלה', במסגרתו הרצה ד"ר רוני באט. הערב היה הראשון בסדרת ערבים של הפורום הישראלי לפסיכואנליזה ופסיכותרפיה התייחסותית, אשר מבקשים לבחון מחדש את כתביו של לואיס ארון. הסוקרת ספיר קינן מביאה במאמר את הדיון המרתק סביב היכולת להזמין מטופלים להתבוננות בעולמנו הפנימי והקושי לשאת את מבטם.
נמשיך עם סיכום מאמרה של ג'ודי מסלר-דייויס אהבה בצהרי היום: חשיבה מחודשת מפרספקטיבה התייחסותית על תשוקה ואימה בהעברה הנגדית, מאת גינת אנגל. במסגרת המאמר מציגה מסלר-דייויס תיאור מקרה קליני ולצדו סוקרת את השינויים שחלו בעבודה עם תהליכי העברה בטיפול, לאור המעבר מפסיכולוגיית הדחף והאובייקט אל עבר פסיכולוגיה של שני אנשים.
נמשיך עם תקציר מאמרה של מרגרט גיבסון אודות חשיפה עצמית של מטפלים. במסגרת המאמר עוסקת גיבסון באחד הנושאים המסעירים ביותר שהביאה עמה החשיבה ההתייחסותית – חשיפת מידע של המטפל מול המטופל. בכתיבתה, גיבסון מתמקדת במשמעויות התיאורטיות ובממצאים המחקריים אודות חשיפה עצמית, ומביאה קווים מנחים לעבודה עמה כהתערבות טיפולית.
נסיים עם תקציר המאמר מגע כתיקוף התייחסותי מאת אנג'לה קינג. במסגרתו, קינג מציעה להתבונן על המגע ככלי לוויסות אפקטיבי במסגרת הקשר הטיפולי, אשר תורם לחיזוקה של הברית הטיפולית ולהצלחת הטיפול. מתוך הסתמכות על חשיבה התייחסותית ותיאוריית ההתקשרות, היא מציעה כי המגע עשוי להוות התערבות טיפולית ייחודית ובעלת ערך.
