ד"ר עפרה שלו
כמו בשירו של אביתר בנאי "פודרה", כך גם בסרטה הנפלא של רמה בורשטיין "לעבור את הקיר", הצופים מלווים גיבורה במסעה הרגשי והקונקרטי למציאת חתן. מיכל, גיבורת הסרט, מחליטה להינשא, קובעת תאריך, מזמינה אולם ובוחרת שמלה, למרות שחתן היא טרם מצאה. לכאורה מעשייה של מיכל נתפסים כסוג של שיגעון או אולי אמונה עיוורת, אך מיכל מייצגת קבוצה בחברה הישראלית ובחברות מסורתיות נוספות, בהן בחירת בן זוג אינה בהכרח תהליך המתרחש באופן ספונטני, אלא תהליך מתוכנן היטב, המכוון לנישואים לאחר תקופת היכרות וחיזור קצרים.
השאלה כיצד אנו בוחרים בן זוג קיבלה התייחסות נרחבת בספרות המחקרית, כאשר רובם ככולם של המחקרים עסקו באוכלוסייה מערבית מודרנית. החוקרים ניסו להבין על בסיס אילו משתנים אנשים בוחרים בן זוג ומה מאפיין את המרכיבים (הפיזיים, הרגשיים, הקוגניטיביים, או החברתיים) הלוקחים חלק בתהליך זה. כך למשל, מחקרים שיצאו מנקודת המבט של התיאוריה האבולוציונית, הראו כי המניעים לבחירה הזוגית קשורים באופן ישיר לרצון ו/או לצורך להעמיד צאצאים בעלי כושר הישרדות גבוה (Buss, 1988, 1999). מחקרים שיצאו מנקודת המבט של התיאוריות הפסיכודינמיות, קשרו את הבחירה הזוגית לצורך לשחזר את היחסים המוקדמים שהיו לאדם עם הוריו (Aron et al., 1974; Geher, 2000; Jedlicka, 1984; Wilson & Barrett, 2008). תיאוריות דמיון והשלמה הניחו כי אנשים יבחרו בני זוג אשר מחזיקים בעמדות, ערכים והשקפות הדומים לשלהם, ועל כן יעדיפו בני זוג הדומים להם במשתנים כגון: דת, השכלה ורקע משפחתי (Murstien. 1976). תיאוריית החליפין רואה את תהליך הבחירה כמבוסס על "עקרון ההנאה" (pleasure principal) – כלומר אנשים יחפשו בן זוג שהקשר עמו יביא להם רווח ותועלת יותר מאשר עלות או מחיר (Ellis & Kelly, 1999). כל התיאוריות הללו סיפקו תמונה מקיפה למשתנים האישיים והבינאישיים הפועלים בבחירת בן זוג לנישואין, אך התייחסו בצמצום רב לקונטקסט החברתי-תרבותי אליו שייכים בני זוג ולהשפעה של קונטקסט זה על תהליך הבחירה הזוגי.
מחקר איכותני שערכתי, במסגרת עבודת דוקטורט בבית הספר לעבודה סוציאלית בבר אילן, בחן את תהליך בחירת בן הזוג בקרב זוגות דתיים לאומיים. המחקר ביקש להתחקות אחר תהליך הבחירה, בתוך קבוצה בעלת מאפיינים תרבותיים וחברתיים ייחודיים, המחזיקה בערכים דו-תרבותיים, דתיים ומודרניים גם יחד. המחקר כלל ראיונות עומק עם זוגות בשנת הנישואים הראשונה. השתתפו במחקר 18 זוגות הנשואים בין ארבעה חודשים לשנה, כאשר הראיונות נערכו בנפרד עם כל אחד מבני הזוג.
הממצאים הראו כי ההחלטה להינשא מתוארת כתהליך משמעותי ומרכזי, כאשר הסיבות והתהליכים המעורבים בבחירה הזוגית התמקדו בסיבות חיצוניות או במדדים חיצוניים, אשר השפיעו על הבחירה ועל תזמון ההחלטה להינשא. בדומה למיכל גיבורת הסרט, מרכיבים כמו דמיון בזהות הדתית או ציפייה חברתית להינשא בגיל צעיר יחסית, הם שהובילו גם את משתתפי המחקר בתהליך הבחירה. סיבות פנימיות, אישיות ורומנטיות, הופיעו במידה מצומצמת בלבד או בשילוב עם שיקולים ודילמות חברתיות ותרבותיות.
ניתוח הממצאים העלה כי בקרב זוגות דתיים לאומיים קיימים שני סגנונות בחירה מרכזיים
העיסוק בזוגיות באוכלוסייה הדתית לאומית מקבל ביטוי בקרב חוקרים ובעבודתם של יוצרים דתיים. אלה ואלה מבקשים להעלות לסדר היום את המורכבות ואת הייחודיות של המגזר הדתי לאומי ולתת ביטוי לקשיים ולחוויות של צעירים בתוכו. ממצאי מחקר זה עשויים לתרום תרומה משמעותית לאנשי מקצוע העוסקים בטיפול זוגי ומשפחתי, ובליווי של יחידים השייכים למגזר הדתי לאומי, בפיתוח והעשרה של טכניקות טיפוליות רגישות תרבות. הממצאים מלמדים כי זוגות דתיים מתמודדים בתהליך בחירת בן זוג עם אתגרים אשר אינם מופיעים בספרות המקצועית של הטיפול הזוגי, ומחייבים התייחסות והתאמה המבוססים על ידע ועל רגישות תרבותית. למשל, טכניקה המיושמת תדיר בטיפול זוגי היא הזמנה של המטפל את בני הזוג לתאר את הפגישה הראשונה ואת תקופת החיזור והיכרות. שאלה זו משמשת ככלי הערכה המבוסס על מחקרו של גוטמן (Gottman, 1992) אשר מצא כי זוגות המתרפקים על זיכרונות מתקופה זו ומתארים בפירוט את החוויות החיוביות שלהם ממנה, הנם זוגות שיש להם בסיס זוגי טוב, והטיפול בהם עשוי להיות יעיל ומשמעותי (Hendrick, 2007). עבור חלק ניכר מהזוגות במחקר הנוכחי, תקופת ההיכרות הקצרה, הכוללת מערך איסורים והגבלות על מגע ואינטימיות, אינה בהכרח התקופה הטובה או האידאלית של הקשר. שימוש בטכניקה שתוארה לעיל עשוי להיות לא יעיל ולא מהימן בהערכה את אופיו וטיבו של הקשר. שאלה חלופית המזמינה את הזוג להיזכר בתקופה כלשהי בה חשו טוב ונוח זה בחברת זו, עשויה להיות בעלת ערך הן לבני הזוג והן למטפל בתהליך ההערכה.
מטפלים הפוגשים זוגות דתיים לאומיים צעירים בשנת הנישואים הראשונה, חשוב שיהיו מודעים לכך כי לאור תהליך הבחירה המהיר, עבור זוגות דתיים לאומיים, המפגש עם בני המין השני מתואר כמפגש בין שתי "תרבויות" וכחוויה של הלם תרבותי. ההפרדה במערכת החינוך מגיל צעיר כמו גם לאורך כל שנות גיל ההתבגרות, עד סיום השירות הצבאי או הלאומי, יוצרת תחושה של זרות וחוסר היכרות בין המינים, כאשר המעבר לנישואים מחדד את השונות ואת הקושי לגשר על הריחוק וההפרדה שהייתה נחלתם עד הנישואים. בני זוג, במיוחד אלה הנישאים בגיל צעיר, מתמודדים בו זמנית עם מעבר למגורים משותפים, התנסות מינית ראשונה, התמודדות עם הלכות דתיות אשר אינן מאפשרות תכנון ילודה ועוד. האינטנסיביות של המגוון הרחב של חוויות ראשוניות לאחר הנישואים, עשויה להעלות קשיים ייחודיים.
מודעות של מטפלים למורכבות זו, תאפשר להם לנרמל את תהליך המעבר, ולסייע לזוגות הפונים לטיפול, לחוש כי הקשיים עימם הם מתמודדים הינם נורמטיביים והנם פועל יוצא טבעי של תהליך הבחירה והקונטקסט החברתי בו הם חיים.
עפרה שלו היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומדריכה, חוקרת ומרצה בחוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן (www.ofrashalev.com).
