צוות בטיפולנט
ההפרעה האובססיבית קומפולסיבית הנפוצה בקרב 1.6-3.1% מהאוכלוסיה היא בעלת נטייה להפוך לכרונית ועלולה לפגוע באופן משמעותי באיכות חייהם ותפקודם של הסובלים ממנה.
החל מתקופתו של פרויד נעשו נסיונות טיפוליים למניעת הסמפטומים האובססיביים-קומפולסיביים. כיום, נחשבים טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים וטיפולים המבוססים על חשיפה ומניעת ריטואלים לטיפולים היעילים ביותר: טיפולים אלו מביאים לשיפור אצל כ-70% מהמטופלים, בעוד שטיפולים תרופתיים, למשל, יעילים רק עבור 30-40% מהמטופלים.
שיקולים מערכתיים וכלכליים הביאו להתפתחותם של טיפולים קבוצתיים ל-OCD. מספר מחקרים הצביעו על כך כי יעילותם זהה ליעילות הטיפול הפרטני, אך תחום זה טרם נחקר דיו.
מספר מחקרים אשר התמקדו בטיפול הפרטני ניסו לזהות את הגורמים המשפיעים על מידת הצלחתו. תוצאות חיוביות נמצאו אצל מטופלים צעירים, בעלי זוגיות, תעסוקה והיענות גבוהה לטיפול, ללא היסטוריה טיפולית קודמת וכאלו שיצרו ברית טיפולית טובה עם המטפל. תוצאות טובות פחות הושגו אצל מטופלים עם אובססיות הקשורות למין ו/או דת, תובנה נמוכה, הפרעה נפשית נוספת, רמת הכנסה נמוכה, משך מחלה ממושך, סימפטומים חמורים, רמות דיכאון גבוהות ותפקוד משפחתי לקוי. כמו כן, נמצא כי "אגרנים" הגיעו לתוצאות טיפוליות פחות טובות וכי נשים נטו להשתפר יותר מגברים.
המידע על גורמים הקשורים ליעילות הטיפול הקבוצתי ב-OCD הוא מועט, ומחקר שפורסם ב-2009 ב-European Psychiatry בחן את הגורמים המשפיעים על מידת התגובה לטיפול.
במחקר השתתפו 181 מטופלים אשר סבלו מ-OCD והשתתפו בטיפול קבוצתי קוגניטיבי התנהגותי בן 12 פגישות. הטיפול כלל טכניקות של חשיפה, מניעת ריטואלים, עבודה קוגניטיבית וניטור עצמי (Self monitoring). גורמים אשר השפעתם על יעילות הטיפול נבחנה היו משתנים סוציו-דמוגרפיים, מאפייני ההפרעה הספציפיים, גורמים קוגניטיביים, הסטוריה משפחתית ושימוש בתרופות אנטי חרדתיות במהלך הטיפול הקבוצתי.
הטיפול הביא לשיפור בקרב 133 (73.5%) מהמטופלים: 27% הגיעו להחלמה מלאה ו-46.4% הגיעו לשיפור חלקי. מצבם של 48 מטופלים (26.5%) לא השתפר כלל בעקבות הטיפול.
משתנים סוציו-דמוגרפיים כגיל, משך ההפרעה, מצב משפחתי ותעסוקתי ורמת ההשכלה לא נמצאו כרלוונטיים ליעילות הטיפול. גם שימוש בתרופות אנטי חרדתיות לא נמצא כבעל השפעה על התגובה לטיפול, וכך גם משתנים כהיסטוריה משפחתית של OCD, משך ההפרעה וגיל פריצתה.
גורם אשר השפיע באופן משמעותי על יעילות הטיפול היה חומרת הסימפטומים- מטופלים אשר סבלו מסימפטומים חמורים במיוחד הגיעו לתוצאות פחות טובות. בנוסף, מטופלים אשר לא סבלו מהפרעה נפשית נוספת הגיעו לתוצאות טובות יותר, וקיומה של פוביה חברתית היתה גורם מפריע במיוחד ליעילות הטיפול. כמו כן, נמצא כי רמת התובנה בטיפול היתה בעלת השפעה רבה, ומטופלים בעלי רמת תובנה גבוהה למצבם הגיעו לתוצאות טיפוליות טובות יותר. באופן כללי, נמצא כי נשים הגיעו לשיפור משמעותי יותר בסימפטומים.
איתור הגורמים המשפיעים על יעילות הטיפול הקבוצתי ב-OCD מאפשר למטפלים ומוסדות לקבוע קריטריונים להשתתפות בטיפול הקבוצתי ו/או להיערך באופן שונה לעבודה עם קבוצות ומטופלים מסוימים. כך, למשל, מאחר ודיכאון וחרדה חברתית פוגעים באפשרות להפיק מן הטיפול הקבוצתי, ייתכן ניתן לטפל בגורמים אלו לפני או במקביל לטיפול הקבוצתי. כמו כן, מאחר והתובנה ממלאת תפקיד משמעותי כל כך בקביעת תוצאות הטיפול, ניתן להקדיש תשומת לב נוספת למטופלים בעלי תובנה נמוכה, במקביל או במסגרת הטיפול הקבוצתי.
1. Predictors of response to group cognitive-behavioral therapy in the treatment of obsessive-compulsive disorder, Raffin, Andrea Litvin; Fachel, Jandyra Maria Guimarães; Ferrão, Ygor Arzeno; de Souza, Fernanda Pasquoto; Cordioli, Aristides Volpato, European Psychiatry. Vol 24(5), Jun 2009, 297-306.
