העברה פסיכופתית

צוות בטיפולנט

בשנת 1992 פירסם קרנברג מאמר חשוב אשר דן בין השאר באופנות ההעברה הפסיכופתית. בדומה לתיאורטיקנים נוספים שעסקו בנושא, קרנברג הדגיש כי ההעברה הפסיכופתית אינה מתייחסת דווקא להעברה של מטופלים אנטי סוציאליים אלא למטופלים בעלי קווי אישיות גבוליים, נרקסיסטיים ופסיכופתיים אשר יחסי ההעברה שלהם מאופיינים ברמאות, חוסר כנות, חוסר יושר ומניפולטיביות.

קרנברג הציע כי פתולוגיות של הסופר אגו שכיחות ביותר בקרב מטופלים עם הפרעת אישיות גבולית, ומהוות רכיב חשוב באסטרטגיית הטיפול במטופלים אלו, ובפרט כאשר אנו עוסקים בתחום ההעברה. המטופל משקר, מסתיר אינפורמציה או מתנהג באופן מניפולטיבי במטרה לנצל את המטפל או להטעות אותו בנוגע למציאות חייו או מצבו הנפשי. למטפלים קשה מאוד להכיר בכך, טוען קרנברג, ומצביע על האופן בו מטופלים אלו נוהגים להשליך נטייה זו אל המטפל ולחוות אותו כלא הגון כלפיהם.

קרנברג מדגיש כי אין בהכרח קשר בין התנהגות אנטי סוציאלית בחיי היום יום של המטופל לבין העברה פסיכופתית. לטענתו, רעיון ההעברה הפסיכופתית בהתייחס לתקופות בטיפול בהן נוכחת עמדה רמאית ומניפולטיבית, או השלכה שלה על המטפל. במצבים אלו, לדבריו, יש להתייחס להעברה לפני כל עבודה טיפולית אחרת מאחר וכחלק מהעברה זו המטופל עלול להשחית את התהליך הטיפולי כולו ולהביא אותו לידי תקיעות וכישלון.

בהתאם לגישה זו, קרנברג ממליץ על עמדה טיפולית של עימות ישיר אך מלא טקט של המטופל עם הרמאות והמניפולטיביות. מטופלים עשויים להגיב לעמדה זו בכעס ובהאשמת המטפל או בתוקפנות כלפי המטופל או בחוסר הגינות. המטופל מנסה לגרות במטפל, דרך תהליכים של הזדהות השלכתית, עמדה רמאית, לא כנה ולא הגונה או לחלופין- להביא אותו לחוסר עקביות אותו המטופל יפרש כחוסר הגינות.
במקרים רבים המטופל יפגין קונפליקט בין צורך בביסוס קשר כנה לבין צורך בהשחתת הכנות שבקשר הטיפולי. קונפליקט פנימי זה משקף פעמים רבות הזדהות עם הורה לא עקבי ולא ישר ביחסו אל הילד.

קרנברג מציג מספר דפוסי התנהגות והעברה אשר אמורים לעורר את חשדנו לקיומה של העברה פסיכופתית. בין אלמנטים אלו הוא מציג סירוב ישיר וגלוי של המטופל לדבר על נושאים מסוימים עקב חוסר אמונו במטפל, או לחלופין- תקשורת גלויה וישירה על פני השטח מלבד העובדה שהמטופל מתייחס באופן חסר רחמים והתחשבות לכל אדם אחר ומצפה מהמטפל להתייחס אליו באותו האופן. כך, המטופל אינו מרמה באופן ישיר אך מניח כי כל קרבה ומחוייבות הדדית בין אנשים היא למעשה שקרית ואינטרסנטית. לכן, המטפל נתפס כבעל אינטרסים של כסף, עניין מדעי או יוקרה ולא כבעל קשר אמיתי עם המטופל. המשותף לכל ביטויי העברה אלו הוא ההשחתה (corruption) של קרבה, תלות, אהבה ומעורבות רגשית אנושיים. במרבית המקרים, טוען קרנברג, רק לאחר עיבוד ופירוש ממושכים של ההעברה הפסיכופתית חל שינוי אצל המטופל והכרתו בצורך הממשי בתלות וביחסי אמון מתחילה להתגבש. אלא שהבנה זו מלווה בפחד עז מדחייה אשר מביא פעמית רבות להופעתה של העברה פרנואידית.

(Lafarge (1995 עסקה אף היא בהעברה המבוססת על שקריות בהתייחס למטופלים אשר עבורם תרמית וחוסר אותנטיות הן תמות מרכזיות. Lafarge מציעה כי מטופלים אלו מאופיינים בשלוש אופנויות העברה מרכזיות: התחזות, העברה פסיכופתית-פרנואידית והעברה פסיכופתית-לא- מציאותית.

אופנות ההעברה ה"מתחזה" (impostor) מאופיינת בלבישת זהות גרנדיוזית וציפייה שזהות זו תתוקף על ידי המטפל. ברמת פנטזיה מנותקת המטופל מודע לכך שהוא מרמה את המטפל ומתענג על התרמית ובהתאם, בהעברה הנגדית, המטפל מוקסם מהמטופל ועם חשיפת התרמית חש מושפל. העונג המרכזי של המטופל מופק מהתרמית בניגוד לעונג ממימוש הפנטזיות הגרנדיוזיות שחווה המטופל הגרנדיוזי שאינו מאופיין בהעברה פסיכופתית.

אופנות ההעברה הפסיכופתית-פרנואידית (psychopathic-paranoid) מאופיינת במעורבות בטיפול לצד תחושה שהמטפל מניפולטיבי, מחדיר מחשבות ורגשות אל תוך המטופל או חותר ליצירת אינטימיות במטרה לבגוד במטופל בסופו של דבר. באופנות זו, המטופל משקר כדי להעניש את המטפל אשר נתפס כשקרן ובוגדני.

אופנות ההעברה השלישית, העברה פסיכופתית -לא- מציאותית (psychopathic unreal), מאופיינת בתפיסת היחסים עם המטפל כלא אמיתיים וחסרי משמעות. האפקט של מטופלים אלו הוא עמום ודיספורי, ומלווה בתחושת חוסר טעם. מטופלים אלו משקרים כדי להרוס כל משמעות ותקשורת אמיתית שיכולים להיווצר עם המטפל. הם חושפים לעיתים פנטזיות על עצמם ועל מטפליהם כלא אנושיים וממוכנים.

Lafarge מתארת כי לעיתים קרובות יש תנודות בין אופנויות העברה אלו בין הפגישות או בתוך הפגישות. לטענתה, אופנויות העברה אלו מדגימות פיצול אקטיבי של עולם האובייקטים לשני צירים נפרדים- עונג ואי-עונג, ומציאות מכאיבה מול מציאות נטולת משמעות ואפקט. תנועה דומיננטית במיוחד היא התנועה בין העברה פסיכופתית-פרנואידית בה המטפל נתפס כזדוני ומסוכן לבין העברה פסיכופתית-לא-מציאותית בה המטפל נתפס כחסר משמעות. מאחר ושתי האופנויות הן אופנויות אותן נפש המטופל מתקשה לשאת, התנועה ביניהן מהווה הגנה. Lafarge טוענת כי בעוד שהפיצול השכיח יותר בין אובייקט טוב לאובייקט רע מכוון לשמירה על האובייקט הטוב, הרי שהתנועה בין שתי אופנויות ההעברה הפרנואידית מקלה על ההתנהלות מול אובייקט שנתפס כולו כרע. במקביל, מטופלים אשר מאופיינים בהברה מסוג מתחזה משתמשים בהערצת האובייקט המוקסם מהם כתמיכה לארגון נפשי ממוקד עונג אשר מתקף את הגרנדיוזיות ומטמיע חווית עצמי כוזבת ולא אמיתית. כך, למעשה, אופנות ההעברה הגרנדיוזית מחפה על אופנויות ההעברה הפסיכופתיות וכאשר הגנה זו נסדקת הן צפויות לעלות על פני השטח.

ביבליוגרפיה