המחבר, סטנלי שפיגל, פותח את המאמר בתהייה מדוע למרות מיומנותו בעבודה הטיפולית עם ילדים הוא כמעט ואינו יודע דבר על חלומותיהם? בתשובה לכך, הוא מציע כי חוסר הידע בתחום נובע מתפיסת חלומותיהם של ילדים כ"ישירים מדי", כמו גם מן הידע המועט יחסית של ילדים אודות הלא מודע שלהם. שפיגל ממשיך ומזכיר כי ילדים מצויים בשלב של בניית הגנות, ולכן על פי רוב לא נכון לערערן לפני שנבנו היטב.
למעשה, טוען שפיגל, בספרות קיימת התייחסות מועטה יחסית לאופן העבודה עם חלומותיהם של ילדים בטיפול, כאשר חלק מהכותבים מתייחסים לשקיפות שלהם, חלקם לשכיחותם הנמוכה וחלקם לכך שחלומות שילדים נוטים לזכור הם בדרך כלל סיוטים. פורמן (1962) הציעה כי "כאשר האגו הופך חזק דיו בכדי לוותר, במציאות, על דפוסי התנהגות פתולוגיים בעלי מטרה הגנתית, הקונפליקט שתחת הסימפטום מתבטא בפעילות חלימה אינטנסיבית". כמו כן, היא טענה כי "האגו מאפשר לילד לבטא חלק מתפקודיו הנורמליים באמצעות החלום לפני שהוא מוכן לבטאם בעירות". כלומר, תפיסתה של פורמן ממקמת את החלום על הרצף שבין דיסוציאציה לבין התמודדות מודעת עם תמה או קונפליקט מסוימים.
התייחסות מעניינת נוספת, של Gardner (1975), היא הקלטה של טיפול בו הוא מפרש לילד את הופעת ההיפופוטם בחלומו כביטוי לרגשות עוינים וכועסים, וכאשר הילד מתנגד לפירוש הוא אומר "לך יש את הדעות שלך ולי יש את שלי".
חלומות כנקודת התמצאות
בטרם יציג אלטרנטיבה לפירוש חלומות עם ילדים, שפיגל מציע קודם כל את תפיסתו הכללית לגבי החלום בעבודה הטיפולית. חלומות, לטענתו, לא רק מספקים מידע חדש ומשמעותי אודות המטופל, אלא גם מכוונים אותו, כמטפל, להבנה האם הוא נמצא "במסלול הנכון". לדברי שפיגל, החלומות, שלעולם אינם משקרים, מהווים הלכה למעשה "נקודת התמצאות". לכן, המחבר מציע לרשום אותם בנוכחות המטופל, ובכך לסמן את חשיבותם ולעודד את העלאתם בטיפול.
בהמשך לרעיונות אלו, מציג שפיגל מספר הנחות מהן הוא יוצא ביחס לחלומות: (1) החלום הוא מסר המקודד באופן מטאפורי, אשר מבטא בדרך כלל בעיה מרכזית בחיי המטופל; (2) החלום בדרך כלל אינו מייצג משאלות, אלא מהווה ניסיון למקם בעיה או חשש מפרספקטיבה התורמת לחולם; (3) החלום משרת את מטרתו בעצם היותו, גם אם אינו מפורש, ואפילו אם אינו נזכר כלל; (4) כותבים בעבר הניחו כי הופעת המטפל עצמו בחלום מעידה על בעיות הנוגעות להעברה הנגדית, אך לטענת המחבר, הופעה כזו עשויה לבטא גם מסר מהמטופל אותו הוא מתקשה או אינו מסוגל לבטא ישירות; (5) לעיתים קרובות ביותר החולם יקשר את החלום לאדם מסוים בחייו - המטפל, הורה, בן זוג, חבר או אויב - מאחר והחלום גם מייצג ניסיון לא מודע להעביר מסר לאותו אדם; (6) חלומותיהם של סכיזופרנים הם לעיתים קרובות ישירים ובלתי מוסווים, בדומה לחלומותיהם של ילדים (אלו לעיתים אף גלויים יותר) ןבשונה מחלומותיהם של היסטריים (אלו לעיתים פחות גלויים) או נוירוטיים.
על אף השימוש הרווח והמקובל בהבחנה בין חומרים המגיעים מן ה-'מודע' ל-'לא מודע', שפיגל מעדיף את ההמשגה המתייחסת לחומרים המצויים בדיסוציאציה בדרגות שונות: החל מדרגה שהיא "כמעט מודעת במלואה" לאדם, דרך פליטות פה המייצגות חומרים המצויים על קו התפר, ועד לנתק מוחלט מהמודעות. לטענתו של שפיגל, החלום מצוי על רצף זה כאשר בדרך כלל הוא דיסוציאטיבי למדי ולכן הבאתו היא בעלת חשיבות רבה ומסמנת עבור המטפל "נקודת התמצאות" המעידה על אזורים "פחות מודעים" של המטופל.
בטיפולנט - הפורטל הגדול לשירותים פסיכולוגיים בישראל
פורטל בטיפולנט מציע מגוון שירותים פסיכולוגים במקום אחד, ביניהם אינדקס לאנשי מקצוע, מרכז מידע לפסיכולוגיה, כנסים וימי עיון לאנשי מקצוע ולקסיקון למונחי פסיכולוגיה. פסיכולוגים ואנשי מקצוע יכולים לבקר במאגר המאמרים המקצועיים בפורטל או לבקר במגוון של פורומים פסיכולוגים הזמינים להתייעצות. הפורטל הופך להיות מהמובילים בתחום הפסיכולוגיה בישראל בפרט ובתחום אנשי המקצוע בכלל. התכנים והמידע המוצגים באתר זה מספקים מידע בלבד. אין לראות בהם אבחנה ו/או חוות דעת ו/או המלצה רפואית והם אינם מהווים בשום מקרה תחליף לייעוץ עם גורם מקצועי מוסמך. השימוש באתר או בתכניו הוא על אחריותו הבלעדית והמלאה של המשתמש. שימוש באתר ובתכניו ייחשב כהסכמה מצד המשתמש לתקנון האתר המופיע בעמוד מדיניות פרטיות ותנאי שימוש באתר.
