צוות בטיפולנט
שכיחותה הגבוהה של פגיעה מינית בחברה המערבית מביאה לכך שמטפלים/ות רבים פוגשים במהלך חייהם המקצועיים מטופלות רבות אשר חוו פגיעה מינית בעברן. מפגשים אלו מלווים בחשיפה לחומרים טראומטיים קשים, ו-Brady et al (1999) עסקו במאמרם בהתפתחות טראומטיזציה עקיפה בקרב מטפלות אשר עובדות עם מטופלות בעלות היסטוריה של פגיעה מינית.
Brady et al (1999) מבחינים בין טראומטיזציה עקיפה (vicarious traumatization), לבין שחיקה וטראומטיזציה משנית (secondary traumatization). שחיקה מתייחסת להתדרדרות או התרוקנות של עבודת המטפל עקב העבודה התובענית הממושכת, ואילו טראומטיזציה משנית מתייחסת לסימפטומים הדומים לסימפטומים פוסט טראומטיים הנובעים מחשיפה לא ישירה לטראומה. טראומטיזציה עקיפה (vicarious traumatization), לעומת זאת, מתייחסת למצב בו מעבר להופעתם של סימפטומים פוסט טרואמטיים, חלים שינויים במערכת האמונות והסכמות של המטפל בתגובה למפגש עם חומרים טראומטיים. טראומטיזציה עקיפה עשויה להתבטא בדימויים חודרניים, כאב אפקטיבי ושינויים בעמדת ההתייחסות, תפיסת העולם, הזהות האישית והחוויה הרוחנית של המטפל. כמובן, לא כל מפגש עם חומר טראומטי יביא להתפתחות טראומטיזציה עקיפה. טראומטיזציה עקיפה נוצרת מתוך המפגש בין מאפייני הסיטואציה למאפייני האדם: כך, למשל, תיאורים גרפיים של אירועים אכזריים, מאפיינים אישיים של המטפל, הזדהות עם המטופל ודפוסי האנאקטמנט הבאים לידי ביטוי בין המטפל למטופל משפיעים על הסיכוי והאופן בו מתבססת טראומטיזציה עקיפה.
מחקרים אשר התמקדו במאפייני המטפל הקשורים לסיכוי להתפתחותה של טראומטיזציה עקיפה הניבו תוצאות שונות. כך, למשל, המחקר שנוי במחלוקת לגבי השפעתה של טראומת ילדות מינית בעברו של המטפל: חלק מהמחקרים מצביעים על כך שמטפלים שחוו טראומה מינית פגיעים יותר להתעוררותם של דימויים חודרניים, ואילו מחקרים אחרים אינם תומכים בטענה זו.
מאפיין נוסף המשפיע על הסיכוי להיווצרות טראומטיזציה עקיפה נוגע לגיל המטופל. על סמך הספרות המחקרית, Brady et al מציעים כי מטפלים העובדים עם ילדים שחוו פגיעה מינית מצויים בסיכון גבוה יותר להתפתחות טראומטיזציה עקיפה ביחס למטפלים העובדים עם בוגרים שחוו פגיעה מינית. גורם מרכזי לכך הוא העוצמות הרגשיות הנלוות לעבודה עם ילדים שחוו פגיעה מינית, הכוללות זעם, חוסר אונים, תסכול וצורך בנקמה. גורמים נוספים נוגעים לעוצמת ההזדהות עם הילד, לחיבור לפגיעות של המטפל כילד, לאכזריות המודגשת סביב פגיעה בילד צעיר ולקושי של המטפל לחשוב שילד- לעיתים בגילם של ילדיו- יכול להיפגע באופן קשה כל כך.
Decker (1993) הדגישה כיצד טראומה משפיעה על ההתפתחות הרוחנית ומעצימה את הצורך של השורד/ת בחיפוש אחר משמעות ומטרה. בדומה, מטפלים אשר חשופים לאפשרות של טראומטיזציה עקיפה ניצבים בפני אתגרים רוחניים הנובעים מהמפגש עם האכזריות האנושית העולה מהסיפורים הטראומטיים. המפגש עם חומרים טראומטיים מטלטלים אלו מאתגר את תחושת המשמעות והתקווה של המטפל עצמו ועלול לעורר תחושת פסימיות וחוסר אמון. כלומר, טראומטיזציה עקיפה וחווית הרוחניות והמשמעות כרוכות זו בזו באופן הדוק. Brady et al מדגישים כי רוחניות קשורה באופן עמוק גם לאפשרות ההחלמה: הן המטופל והן המטפל זקוקים ליכולת המטפל לחוש תקווה, טעם ומשמעות בסבלו של המטופל.
במחקרם, Brady et al ניסו לבחון באופן אמפירי את השפעת הטיפול במטופלות בעלות היסטוריה של פגיעה מינית על התפתחות טראומטיזציה עקיפה בקרב פסיכותרפיסטיות. הם ערכו סקר בקרב כ-1,000 נשות מקצוע בתחום הטיפולי, ומצאו כי מטפלות אשר טיפלו ביותר מטופלות עם היסטוריה של פגיעה מינית דיווחו על יותר סימפטומים פוסט טראומטיים, אך לא נמצאה עדות לשינוי משמעותי של סכמות קוגניטיביות ביחס למטפלות אשר טיפלו בפחות מטופלות עם עבר של פגיעה מינית. כמו כן, בניגוד להשערתם של Brady et al, מטפלות אשר עבדו עם ילדים נפגעי טראומה מינית לא היו פגיעות יותר להתפתחות טראומטיזציה עקיפה ביחס למטפלות שעבדו עם מבוגרות בעלות היסטוריית פגיעה מינית. העלייה בשיעור הסימפטומים הטראומטיים מדגישה לטענתם של Brady et al את חשיבות הגברת המודעות לנושא. הם מציעים כי נורמליזציה של האפשרות להתפתחות טראומטיזציה עקיפה, הרחבת מעגלי התמיכה של מטפלות והדגשת חשיבותה של שמירה עצמית (חופשות, רכישת מיומנויות הרגעה עצמית, השתתפות בקבוצות תמיכה מקצועיות)- הם היבטים חיוניים של תהליכי הכשרה של מטפלות במטופלות נפגעות טראומות מיניות. המלצות אלו מכוונות הן לנשות מקצוע והן למוסדות המציעים שירותים טיפוליים לנפגעות טראומה מינית רבות. Brady et al מדגישים כי בניית סביבת עבודה תומכת חיונית לארגונים אשר מתמודדים עם ריבוי מטופלות עם עבר של טראומה מינית, ומדגישים כי בניית סביבת עבודה תומכת דיה יכולה לסייע בהפחתת שחיקה, עומס רגשי והתפתחות של טראומטיזציה עקיפה. ממצא מעניין נוסף אשר עלה ממחקרם של Brady et al נגע בקשר בין רוחניות לחשיפה לחומרים טראומטיים. מטפלות בעלות יותר מטופלות עם היסטוריה של פגיעה מינית דיווחו על רמות גבוהות יותר של סיפוק בהיבט הרוחני והאקזיסטנציאליסטי. Brady et al טוענים כי ממצא זה תואם ממצאים ממחקרים קודמים אשר הצביעו על כך ששורדי טראומות מאסיביות (למשל טראומת השואה) דיווחו על רמות סיפוק רוחני גבוהות יותר ביחס לאנשים אשר לא חוו טראומה ישירה. זאת, לטענתם, מאחר והטראומה מעלה למודעות נושאים רוחניים הנוגעים לשאלת משמעות הקיום. מטפלות אשר נחשפות לחומרים טראומטיים נאלצות, ככל הנראה, להתמודד גם הן עם שאלות הנוגעות למשמעות, מהות וסבל אנושיים ולהבנות תחושות וחוויות של משמעות.
Vicarious traumatization, spirituality, and the treatment of sexual abuse survivors: A national survey of women psychotherapists. Brady, Joan Laidig; Guy, James D.; Poelstra, Paul L.; Brokaw, Beth Fletcher. Professional Psychology: Research and Practice, Vol 30(4), Aug 1999, 386-393.
