אורה יושפה מנדלבוים תיארה את גילויו של פרויד כי טראומות ופנטזיות מיניות עלולות להתבטא כסימפטום גופני, ואילו המקור הנפשי נותר במעמקי הלא-מודע. דרך הטיפול בדיבור, הצליח פרויד לסלול את הדרך אל המקורות הנפשיים של הסבל הגופני. מנדלבוים סקרה את רעיונותים של לפלאנש וג׳ויס מקדוגל אשר התבססו על התגלית של פרויד בנוגע לפוטנציאל הטראומטי של המיניות המוקדמת, והתייחסה למצבים בראשית החיים בהם הדמות המטפלת נכשלת בתפקידה כמגינה מפני גירויים חודרניים, והתוצאה היא סימפטום סומטי.
