ד״ר גילית הורויץ טענה כי הוספת המושג O לפסיכואנליזה, הרחיבה את ההתבוננות על הנפש, אשר עד אותה העת התמקדה ביחסי ההעברה כשחזור של יחסים מן העבר. לדבריה, השימוש ב-O שם דגש על המתרחש כאן ועכשיו, על המתהווה בין המטפל למטופל, ולא מתייחס ליחסים הטיפוליים רק כשחזור. בהמשך לכך, בהשראתו של סימיניגטון ביקשה ד״ר הורויץ להבחין בין שני תהליכים המתרחשים בטיפול הפסיכואנליטי: האחד, הידיעה מי אני, אשר קשורה בהתהוות העצמי, והשני, ההכרה את עצמי, הקשורה בתובנות וגילויים לגבי עצמי.
