מיכל ניר ביקשה לעסוק בהרצאתה במסגרת המושב "מי הזיז את התשוקה שלי?", בזוגות אשר מנהלים חיים משותפים תוך הימנעות מיחסי מין ומיניות, על אף שההורות שלהם מאופיינת באיכות של מגע מיטיב עם ילדיהם. מתוך התבוננות ויניקוטיאנית, היא הציעה כי מצבים אלו עשויים להיות קשורים בהיעדרו של מרחב מעברי מופנם. בהמשך בחנה ניר את מושג הרטיריט הבודהיסטי ואת מה שכינתה "הכנסת המיניות למערה", מתוך דיון רגיש בתחושות של בושה וקנאה. לדבריה, בטיפול במצבים זוגיים אלו, על המטפל לשמש כמחזיק התקווה, על אף שתקווה זו מדוכאת בתוך המערכת הזוגית במשך תקופות ארוכות ביותר.
