הרצאתה של ד"ר לירז מרגלית ביקשה לבחון את דור המסכים ואת אפיונם כדור החווה את עצמו באמצעות מה שהוא משתף ברשת. בהרצאתה ביקשה ד"ר מרגלית לבחון את השינוי ביעוד שעבר המרחב הווירטואלי מפלטפורמה שתפקידה לקשר בין אנשים לעולם המגשים פנטזיות. היא הציעה כי במידה רבה ניתן לראותו כמרחב של ביטוי הצרכים הלא מודעים שלנו, המשפיע באופן משמעותי על מצבנו הנפשי וערכנו העצמי. לצד זאת, הסכנה בכך היא שאנחנו לומדים להזדהות יותר ויותר עם הייצוג הדיגיטלי שלנו, עם העצמי האידיאלי-ווירטואלי שהוא פנטזיה של מי שאנחנו רוצים להיות אך לא מסוגלים לממש. בתוך כך, ד"ר מרגלית תיארה כי אנחנו מתמכרים לאישור החברתי בדמות שיתופים ולייקים, ומפסיקים להכיר את עצמנו באמת. במקביל סכנה נוספת קשורה בהתמעטות היכולת לאינטימיות. על אף שאנשים, ובמיוחד צעירים, זקוקים לקשר כמו בכל דור הם פשוט לא מתורגלים לאינטראקציה בין-אישית המחייבת קריאה של אותות בלתי מילוליים, כגון הבעות פנים, אינטונציה ושפת גוף. את הרצאתה סיימה ד"ר מרגלית בהצגה של מושג חדש הנובע מן התקשורת הוירטואלית, "כימיה בצ'אט".
