צוות בטיפולנט
במאמרו של Messer "פרספקטיבה פסיכודינמית על התנגדות: ויו לה רזיסנטס" (A psychodynamic perspective on resistance in psychotherapy: Vive la resistance) שהתפרסם בשנת 2002, מציע המחבר לראות בהתנגדות כבעלת ברית וביטוי לתהליך חיובי המתרחש אצל המטופל.
המונח התנגדות בפסיכותרפיה טעון במשמעויות שליליות בדרך כלל, בכל הנוגע לסרבנות של מטופל. מאמר זה מבקש להדגיש את היותה של ההתנגדות בלתי נמנעת ונמצאת בכל תהליך טיפולי וכן לשנות את ההסתכלות עליה מאויבת לבעלת הברית של המטפל. התנגדות היא הדרך בה המטופל מגלה את העצמי האמיתי שלו לעולם בכלל ולמטפל בפרט. המאמר מציג חמישה סוגי התנגדות: התנגדות להכרה ברגשות, פנטזיות ומוטיבציות; התנגדות לגילוי רגשות כלפי המטפל; התנגדות כגילוי עצמאות וחוסר תלות; התנגדות כסירוב של המטופל לשנות את התנהגותו מחוץ לחדר הטיפולים; התנגדות כפונקציה של כשל אמפתי של המטפל.
מטרתה של הפסיכותרפיה הדינמית, כפי ש-Messer רואה אותה, הינה לגרום למטופל להתחבר לרגשות, מוטיבציות, חלקי אישיות ודפוסים בינאישיים שנדחו על ידי אחרים בעבר וכעת הם דחויים על ידי העצמי. כאשר מטפל מגישה דינמית מגיע לטיפול, עליו להעריך את כוחות האגו, הדחפים, האובייקטים המופנמים של המטופל, כמו גם את תחושת העצמי והעצמי האידיאלי שלו. לאחר מכן, מתחילים המטפל והמטופל במסע משותף לחיבור של המטופל עם חוויות העבר שלו, על מנת לרדת לשורשי קשייו הנפשיים, למצוא היגיון במה שנראה חסר פשר ולנסות להתמודד ולהמשיך הלאה (לפחות חלקית) ממאורעות העבר והדפוסים שנוצרו כתוצאה מהם.
Messer מבקש לראות בהתנגדות דרך בה המטופלים מביאים את העצמי שלהם לטיפול. זוהי דרך בה המטופל מגלה אך גם מסתיר חלקים בעצמו, במיוחד חלקים הקשורים למערכת היחסים עם המטפל. ההתנגדות הינה דרך להימנע אך באותה העת להביע דחפים, רגשות, פנטזיות ודפוסי התנהגות שהמטופל תופס כלא מקובלים. כמו כן, זו היא הדרך בה המטופל תובע לממש את הצורך האנושי הנורמטיבי שלו להיות אוטונומי ונפרד מאחרים, או להגן על תחושת העצמי שלו בצורה אדפטיבית.
התנגדות לא צריכה להיתפס כאויב הטיפול. למעשה, מציע Messer, המינוח עצמו הוא בעייתי משהו, בגלל הקונוטציות השליליות שלו. מטפלים נוטים לתפוס התנגדות כשלילית, במקום לראות אותה כפי שהינה: ביטוי בלתי נמנע של האופן בו אדם מתחבר לבעיות ולקשיים שלו ומתקשר אותם לאחר. המטפל צריך לעבוד עם ההתנגדות ולא נגדה. Messer מבקש לדבר בשבחה של ההתנגדות שכן היא קשורה באופן הדוק לבריאות הנפשית: הוא ממשיל את ההתנגדות למערכת החיסונית הנפשית של האדם, ומציע כי כפי שרופאים בדרך כלל לא היו רוצים שמטופליהם יגיעו אליהם ללא מערכת חיסונית, כך גם מטפלים אמורים לחשוש ממצבים בהם המטופלים אינם מביעים התנגדות. צורה יעילה לחשוב על התנגדות, לטעמו, הינה כדרך של המטופל להביע מצוקה ולהציג את אופן ההתמודדות שלו איתה.
ישנו מגוון אדיר של תצורות התנגדות, הנובע ממגוון מניעים ומטרות, Messer מביא במאמרו 5 צורות עיקריות.
התנגדות של המטופל להכרה בדחפים, רגשות, פנטזיות ומוטיבציות. כאשר מטופלים נמצאים על סף ההכרה בנ"ל, חרדה או רגשות שליליים אחרים עולים בהם. המטפל צריך להכיר ברגש הזה ולהתייחס אליו. כך למשל: "ייתכן שהגילוי כי לא כל הרגשות שלך כלפי אשתך הנם חיוביים, גורם לך להרגיש חרד", "למרות שהתחלת לדבר על אובדן אביך, שינית נושא במהרה, כאילו הדיבור הזה גורם לך לכאב עמוק" או "זה בטח די מביך לדבר על חיי המין שלך איתי".התנגדות לגילוי רגשות כלפי המטפל. במהלך הטיפול מטופלים משחזרים עם המטפל דפוסים ממערכות היחסים המוקדמות שלהם, מבלי לדעת שהם עושים זאת. כשהתנגדות מופיעה בתוך ההעברה, המטפל הפסיכודינמי ינסה לאפשר למטופל להביע את המחשבות והרגשות שיש לו כלפי המטפל, באופן חופשי, מה שמאפשר חקירה ממקור ראשון של הדפוסים והרגשות המוקדמים הללו. לאחר החלשות ההתנגדות, ניתן יהיה להמשיך לחקור דפוסים אלו.התנגדות כגילוי עצמאות וחוסר תלות של המטופל. לעיתים קרובות התנגדות כזאת הינה ביטוי לכך שהמטופל מבקש להוכיח (לעצמו ו/או למטפל) כי הוא מסוגל להיות עצמאי, להתנהל בעצמו מבלי להיות זקוק למטפל תמיד. כיוון שהיעד של הטיפול הינו בסופו של דבר שהמטופל יהיה חזק מספיק על מנת שלא יזדקק למטפל, יש פה גרעין שממנו ניתן לצמוח.התנגדות כסירוב של המטופל לשנות את התנהגותו מחוץ לחדר הטיפולים. Messer מתאר כי מטפלים פסיכודינמיים נוטים פחות לשים לב ולהתייחס לסוג התנגדות, שכן במסורת הפסיכודינמית כל מה שנמצא מחוץ לחדר הטיפולים מקבל פחות חשיבות. בגישות התנהגותיות, לעומת זאת, התנגדות זאת מקבלת תשומת לב משמעותית. בלאט וארליך (1982, עמוד 74) התייחסו להתנגדות זו כ"ביטוי של המשאלה הבסיסית של המטופל לשמר דפוסי אדפטציה שהוטמעו היטב שהנם אומנם מוגבלים ואף לעיתים מכאיבים, אך הם לפחות מוכרים וצפויים".התנגדות כפונקציה של כשל אמפתי של המטפל. מטפלים מגישת פסיכולוגיית העצמי נוטים לראות התנגדות כתגובה של המטופל לחוסר התכווננות מספיקה של המטפל לצרכיו ולרגשותיו של המטופל. לפי תיאוריה זאת, המטפל אמור להתנהג באופן שאינו משחזר את יחסי האובייקט, אך כאשר הוא מתנהג באופן שמשחזר אותם או רק מספק נקודת מבט חיצונית עליהם - נוצרת התנגדות.
כמטפלים, לכולנו יש תגובות רגשיות להתנגדות של המטופלים שלנו, וחשוב מאוד לשים אליהן לב. תגובות ההעברה הנגדית הללו הן חשובות, כאשר חשוב להבחין בין העברה נגדית הנובעת מהצרכים, ההיסטוריה והרגשות של המטפל, והעברה נגדית הנובעת מהשחזור של המטופל, והדברים אותם הוא מעורר במטפל, השייכים לעולמו של המטופל. באמצעות תשומת לב לשתי ההעברות הללו וההבחנה ביניהן, ניתן ללמוד רבות על היחסים המופנמים של המטופל.
ההתנגדות, בעיניו של Messer, היא ה"לחם והחמאה" של הפסיכותרפיה. היא קשורה באופן הדוק לכל תחומי האישיות, התפקוד וההתנהגות של המטופל. במסגרת טיפולים פסיכודינמיים מטפלים צריכים להיות מודעים להתנגדויות השונות שעולות, להראות למטופל שהם מכירים ומבינים אותן וללמוד מהן. אף על פי שהיא נחווית כמכשול, יש להסתכל על ההתנגדות כדרך בה המטופל "פוגש" את העולם, כאשר לדרך זו יש חלקים שליליים כמו גם חיוביים. כשמטפלים מקבלים את ההתנגדות כחלק בלתי נמנע ואף רצוי מהעבודה הטיפולית, הם מצוידים טוב יותר על מנת לקבל את המטופלים ואת האינטראקציה איתם באמת. מתוך כך, Messer מביע את מסרו: vive la résistance - תחיי ההתנגדות, תחיי המהפכה.
Messer, S. B. (2002). A psychodynamic perspective on resistance in psychotherapy: Vive la resistance. Journal of clinical psychology, 58(2), 157-163.
