טיפול משפחתי- מה באמת עובד?

צוות בטיפולנט

הקשר בין פתולוגיות והפרעות רגשיות לבין בעיות משפחתיות זכה להתייחסות כבר בכתביו של פרויד, אך רק בשנות ה-50' הטיפול המשפחתי החל להתפתח כטכניקה תרפויטית. מאז, כמובן, חלו התפתחויות רבות וכיום קיים מגוון רחב של מודלים טיפוליים המותאמים למשפחות, או חברי משפחה, המתמודדים עם קשיים, משברים ואירועי חיים שונים. לצד מגוון זה, Lebow (2012) טוען כי למרות שמרבית הספרות העוסקת בטיפול המשפחתי מתמקדת בטכניקות טיפוליות ספציפיות, אנו יודעים כיום כי ישנם גורמים ותמות משותפים אשר נחשבים אפקטיביים בכלל התרפיות המשפחתיות. כך, לדוגמא, Hunter (2012) מתייחס לחשיבות הברית הטיפולית ואילו Solomon and Chung (2012) הדגישו את התרומה המשמעותית שיש להבנת המטפל את השפעתו של ילד עם הפרעה התפתחותית על המערכת המשפחתית.
בהתאם להכרה בקיומם של גורמים משותפים אשר תורמים להצלחת הטיפול המשפחתי מעבר למודלים הטיפוליים השונים, Fraser (2003) ניסחה מספר גורמים משותפים אשר אופיינית למטפלים משפחתיים בעלי אורייטנציות טיפוליות שונות:
המשגה התייחסותית
האופן בו מומשגות בעיות ופתרונותיהן ממוקד ביחסים בין אנשים ולא בתוכם, ולכן המטפל המשפחתי יוצא ממספר הנחות יסוד:
- "חושבים מערכות"- המטפל מחזיק תמיד את הרקע המערכתי הרחב בהקשר של בן משפחה ספציפי.
- מצבו של חבר משפחה אחד תמיד משפיע על חברי המערכת המשפחתית האחרים.
- יש לתאר דפוסי אינטראקציה של המשפחה כמכלול, לכן בעיות משפחתיות נתפסות במונחים של אינטראקציה בין כל בני המשפחה.
- יש להחזיק בתפיסה חיובית של כל אחד מבני המשפחה, נוכח או נעדר.
- הדגשת המורכבות של מערכות יחסים.
- שמירה על עמדה נייטרלית, רגועה ולא הגנתית גם אל מול חרדה עזה ביחסים בין בני המשפחה.
- שמירת המשכיות בין העבר, ההווה והעתיד והתייחסות להקשר לאורך זמן אשר בתוכו מתרחשות אינטראקציות.
- שמירה על עמדה של צופה ושל משתתף בו זמנית.
- הרחבת הטיפול הישיר: התייחסות ישירה ליותר מחבר משפחה יחיד.
- שיתוף יותר חברי משפחה מ'המטופל הנבחר' (identified client), תוך התייחסות לכמה שיותר 'אחרים משמעותיים'.
- חיזוק הברית המערכתית על ידי יצירת ברית טיפולית חזקה עם אנשי מפתח במשפחה ושיתוף חברי משפחה רבים ככל האפשר.
- ניהול נכון של עומקן הרגשי של הפגישות, מתוך הבנה שעומק זה קשור באופן עמוק לתחושת הביטחון וההכלה
חיזוק הויסות ההתנהגותי והשליטה הקוגניטיבית.

השילוש קוגניציה-רגש-התנהגות והשפעותיהם זה על זה נחשבים כיום כאחראיים לחלק ניכר מהקשיים הרגשיים, ההתנהגותיים והבין אישיים איתם מתמודדים מטופלים רבים. בהתאם, מטפלים משפחתיים מגישות שונות מתמקדים בהגברת יכולות השליטה והויסות העצמי במערכת המשפחתית. זאת, באמצעות אלמנטים כזיהוי דפוסי אינטראקציות והצעדים של שינויים מפרספקטיבת ה"שילוש", הגדרת וחיזוק הגבולות והחוקים הבין אישיים, רכישות מיומנויות חדשות לניהול קונפליקטים, שיפור היכולת לתמיכה והעצמה הדדית וזיהוי משאבים ויכולות "נשכחים" התורמים לעמידות המשפחתית. במקביל, מטפלים משפחתיים רבים פועלים לחיזוק ההבנה והמודעות לתמות הקשורות ביחסים הבין אישיים באמצעות החצנת הבעיה (אדם אינו בעיה, הבעיה היא הבעיה), המשגה מחודשת של סיטואציות רגשיות, חיזוק היכולת לתקשר באופן רגשי ולא אינטלקטואלי וכן הלאה. כמו כן, מטפלים משפתיים פועלים לחיזוק היכולת לביטוי רגשי באמצעות עידוד הדיבור על רגשות, התייחסות לקשר הרגשי הנוצר עם המטפל ולקשרים הרגשיים בין בני המשפחה, חיזוק היכולת להבחין בין 'קשר' ל'מיזוג', מתן מודל לחיקוי סביב היכולת לשאת רגשות עוצמתיים וחרדה ועוד.
מעבר לכך, Fraser (2003) מתארת כי מטפלים משפחתיים נוטים להעצים את כוחה של המשפחה, ולהדגיש את תפקידם המרכזי של החברים בה ואת יכולתם להביא לשינוי חיובי בתא המשפחתי.

ביבליוגרפיה