צוות בטיפולנט
הסטינג, או המסגרת הטיפולית, הוא האלמנט הבסיסי ביותר של התהליך הטיפולי מאחר והוא מהווה את המעטפת בו מתקיים הטיפול. אך האם בכך מסתכם תפקידו של הסטינג? שאלה זו העסיקה ומעסיקה מטפלים ותיאורטיקנים אשר דנו במשמעותו של הסטינג לתהליך הטיפולי. במאמר הסטינג האנליטי כבסיס לפונקציית ההכלה (The psychoanalytic setting as the instrument of the container function), שהתפרסם בשנת 1992, Quinodoz מציע את גישתו להבנת הסטינג האנליטי ומדגיש את האופן בו הסטינג (והפרות הסטינג) קשורים בפונקציית ההכלה.
מטפלים שונים חווים ותופסים את הסטינג באופנים שונים, אך עבור מרביתם הסטינג הוא הרבה יותר מאוסף חוקים וקונבנציות מקצועיות. הסטינג נתפס פעמים רבות כמכלול תנאים המאפשרים ליצור את היחסים הטיפוליים הפסיכולוגיים והרגשיים העומדים בבסיס התהליך הטיפולי. בהקשר זה, מטפלים שונים מדגישים היבטים שונים: חלקם ידגישו את "חוק האב" הבא לידי ביטוי בגבולות הסטינג ומאפשר למטופל לגלות את גבולות העצמי שלו. חלקם ידגישו את הפונקציה התומכת של הסטינג ואחרים יתמקדו בתפקיד הסטינג כ"מחסום בטיחות" המאפשר למטופל "להשתגע" בתוך הסטינג מבלי להסתכן בשיגעון מחוץ לטיפול.
Quinodoz מדגיש כיצד סטינג שונה מדגיש אלמנטים שונים של המפגש הטיפולי, ואת האופן בו קיומו של סטינג מהווה קרקע חשובה להתבוננות הן בתגובותיו של המטופל לסטינג והן באופנים בהם הוא מייצר חריגות ממנו. ללא חוקי בסיס אין משמעות לתנודות וחריגות מהסטינג, אשר נושאי עמם משמעויות רבות ערך להבנת המטופל. במאמר זה, Quinodoz מתמקד באחת הפונקציות המשמעותיות ביותר של הסטינג- מימוש פונקציית המיכל של המטפל.
Quinodoz מתאר כיצד הסטינג מאפשר למטפל לתפקד כמיכל. לתפיסתו, מדובר במיכל אקטיבי אשר מאפשר למטפל למלא את הפונקציה הפרשנית, אך בעיקר תומך ביכולת שלו ל-reverie- היכולת לקבל את התכנים שהמטופל מתקשר אליו ולהשיב לו אותם באופן בו יוכל לקבל ולהטמיע אותם באופן אינטגרטיבי. המיכל האקטיבי חיוני עבור המטופל מאחר והוא מאפשר לו גישה לעולם התייחסותי בו המכניזם הפסיכולוגי הלא מודע מתעורר לחיים, והמציאות הנפשית הפנימית הופכת למציאותית בדומה למציאות החיצונית. במונח מיכל אקטיבי Quinodoz מתייחס להבחנה בין המיכל כדבר, כלי שאינו מתקשר עם התכנים המצויים בו, לבין מיכל אקטיבי המתקשר באופן דינמי עם תכניו וחיוני להתפתחות האחר. לדוגמה, כד המכיל חלב הוא מיכל לחלב במובן הראשון של המילה, בעוד ששד הוא מיכל במובן השני, האקטיבי, מאחר והוא נמצא בקשר עם התינוק, משתנה ומשנה אותו בהתאם לאינטראקציה.
הרעיון של מיכל אקטיבי מסמן את ההבדלים הקיימים בין דרכי הכלה שונות: מיכל יכול שלא לתקשר עם תכניו, לשנות אותם, לברוא אותם וכן הלאה. מיכל יכול גם להרחיב את התכנים המצויים בו, ובתהליך האנליטי אנו מצפים להרחבה מסוג זה של תכני ונפש המטופל. במובן זה אנו מתקרבים לרעיונות של ביון לגבי יחסי מוכל ומיכל, בהם יכולתו היצירתית של המטפל באה לידי ביטוי במפגש אינטראקטיבי בין המיכל למוכל.
Quinodoz מדגיש שלמרות שהמטופל יכול לחוות את יחסי המיכל-מוכל כיחסים בין שניים, למעשה מדובר ביחסים משולשים: כפי שהאם לא יכולה להביא את הילד ללא אב, כך המטפל נמצא בקשר עם פונקציית ה- reverie המתפקד כ"אב" של הקשר הטיפולי. כל מטופל, בהתאם למציאות הפסיכולוגית ולהיסטוריה שלו, עשוי לתקוף את הסטינג האנליטי בדרכו, בין היתר דרך תקיפת פונקציית ההכלה.
מטופלים עשויים לפנטז שאילו המטפל היה מיכל טוב, הוא היה נוכח באופן רציף כך שלא יהיו הפסקות בין הפגישות ולא יהיו חופשות. במובן זה, המטפל יהיה מיכל טוב רק אם ישמור על רציפות מוחלטת השוללת כל חוסר המשכיות. מטופלים מסוימים עשויים להתקשות לתפוס את העובדה שהם נוכחים במחשבתו של המטפל גם כאשר אינם נמצאים איתו, ולהרגיש שרק נוכחות פיסית משמעה המשכיות.
Quinodoz מתאר את ארבעת האספקטים המרכזיים של הסטינג:
אספקטים מרחביים: המטפל והמטופל נמצאים לבד בחדר, החדר שקט ובלתי משתנה, והמטופל שוכב כאשר המטפל נמצא מאחוריו (באנליזה).אספקטים זמניים של הסטינג: לפגישות יש אורך קבוע של 45/50 דקות והם מתקיימות בזמנים קבועים מלבד חריגות בלתי נמנעות.אספקטים כספיים של הסטינג: המטופל משלם למטפל כולל תשלום על פגישות שהתבטלו בהתאם להסדר הכספי של המטפל.הימנעות מעשייה (doing): למטפל והמטופל אין יחסים מחוץ לחדר הטיפולים, למטפל אין קשר עם אנשים נוספים בחייו של המטופל ובאופן כללי, הטיפול מכוון להימנעות מ-doing והישענות על דיבור.
מטפלים שונים חווים אספקטים מסוימים של הסטינג כיותר ופחות חשובים לקיום התהליך האנליטי. זאת, עקב השונות האישית וחווית ההעברה של כל מטפל לרעיונות של מסגרות, גבולות וסטינג. Quinodoz מציע שחשיבותו של סטינג סטנדרטי פחות או יותר גדולה לאור עובדה זו, ומצמצמת את הסיכוי לסטיות מהסטינג הנובעות מקשיים, צרכים ונקודות עיוורות של מטפלים.
עבודה על פי סטינג סטנדרטי המקובל על החברה האנליטית אליה המטפל משתייך תסייע לו להיות ער לתגובות העברה נגדית המתעוררות בו בקשר הראשוני עם המטופל, ואף להימנע מהתנגשות איתו בהקשר זה. מטופלים רבים המעוניינים באנליזה (אך גם בטיפול) דוחים את הסטינג מסיבות לא מודעות המוסוות תחת מעטה רציונלי. עבור מטופלים אלו, ההתנגדות לסטינג מהווה אמצעי לביטוי קשיים וקונפליקטים נפשיים- כך שחשוב מאוד לשים לב למשמעויות העומדות תחת דחייה זו של הסטינג. Quinodoz מציע מספר דוגמאות לדחייה של הסטינג שביניהן מצבים של קנאה וחמדנות המביאים להתנגדות לסטינג מתוך עמדה המבקשת לקחת מהמטפל הכל, אפילו את הסטינג לו הוא זקוק, או סירוב חמדני להשקעת הזמן והכסף הדרושים לכניסה לטיפול. דוגמה נוספת היא התקפת הסטינג על ידי התעקשות על דילול הפגישות באופן שתוקף את הפונקציה היצירתית של המטפל ואת יכולתו לחשוב ולפרש באופן מספק.
לסיכום, Quinodoz מציע כי הסטינג הוא חלק מהותי בתהליך הטיפולי וקושר אותו לפונקציית ההכלה שהמטפל מבצע וממלא עבור המטופל. מאחר והמטפל מתפקד כמיכל אקטיבי המקיים אינטראקציות דינמיות עם המטופל ועם התכנים הנפשיים שהוא מביא עמו, התקפה של הסטינג מהווה גם התקפה על הפונקצייה המכילה. התקפה זו קשורה בדרך כלל לקונפליקטים וקשיים נפשיים עמוקים המעסיקים את המטופל, וקיומו של סטינג ברור מאפשר לנו לזהות את המקומות בהם המטופל מתקיף את פונקציית ההכלה, וכך לחקור את גורמי העומק למתקפה זו. כלומר, קיומו של סטינג וההתבוננות בחריגות ממנו המתבטאות בפגיעה ביכולתו של המטפל לקיים reverie יצירתי ובעל משמעות אשר יאפשר גדילה נפשית- היא דרך משמעותית לחקר נפשו של המטופל.
The psychoanalytic setting as the instrument of the container function. Quinodoz, Danielle. The International Journal of Psychoanalysis, Vol 73(4), 1992, 627-635.
